כאשר אדם נפגע כתוצאה ממעשהו או מחדלו של אדם או אישיות משפטית אחרת, בכוחו לתבוע פיצויים עבור נזקיו תוך שימוש בעוולת הרשלנות המוסדרת בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין. הפקודה קובעת כי רשלנות מתרחשת כאשר אדם עושה מעשה, או נמנע מעשיית מעשה, אשר אדם סביר ונבון, בנסיבות המקרה היה נמנע מלעשות, או היה עושה, בהתאמה. מכך ניתן ללמוד כי ההתרשלות יכולה להתבצע באופן אקטיבי, או באופן פאסיבי – על דרך המחדל. לאורך השנים, הפסיקה הישראלית קבעה פעם אחר פעם כי המחזיק במקרקעין חייב לדאוג לשלום המבקרים בנכסיו, ובלבד שהאחרונים שאינם מסיגי גבול.
יש לכם שאלה?
להלן פרשה אשר נדונה בבית המשפט ובמסגרתה נבחנה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לצעיר בעת שביקר בקניון. מגרסתו של הצעיר ניתן היה ללמוד כי בעת שהוא וחברו השתובבו וגלשו על מעקה הדרגנוע בקניון, נפל חברו למרווח אשר היה מצוי בין דופן הדרגנוע לבין גרם מדרגות סטנדרטי המצוי בקרבת המדרגת הנעות. לאחר מכן, התובע ציין כי משראה את חברו נופל, חש לעזרתו וכתוצאה מכך ברכו נתפסה במרווח בין הדרגנוע למעקה המדרגות. נטען כי עקב כך נגרמה לתובע פגיעה, ולכן הגיש תביעה נזיקית כנגד הקניון וחברת הביטוח המבטחת אותו. במסגרת התביעה הנפגע דרש פיצויים עבור נזקיו, אשר התרחשו, לטענתו, כתוצאה מרשלנותם של הנתבעים.
טענות הצדדים
התובע טען כי המרווח בין הדרגנוע למדרגות יצר סיכון אותו היה על הנתבעים לצפות ולמנוע, ומשלא עשו כן – הרי שהתרשלו, ולכן היו אחראים לנזקי התובע. התובע העיד ובמסגרת עדותו סיפר את גרסתו להשתלשלות העניינים, כפי שצוינה לעיל. התובע אף הציג צילומים של מקום האירוע לאחר קרות התאונה, ומצילומים אלו ניתן היה ללמוד כי המרווח הנדון נסגר לאחר מכן בידי הנהלת הקניון. מנגד, טענתם העיקרית של הנתבעים הייתה כי גרסתו של התובע לא שיקפה את המציאות לאשורה, ובהיעדר תמיכה לעדותו זו, לא נכון היה להסתמך עליה ולקבוע בעטייה אחריות נזיקית.
דיון והכרעה – הנתבעים התרשלו ונקבע כי עליהם לפצות התובע
בית המשפט בחן את טענות הצדדים, האזין לעדויות שנמסרו ונתן את פסיקתו. ראשית, נקבע כי העובדה שהנתבעים נמנעו מלהביא עדויות או ראיות כלשהן בנוגע לאירוע עצמו, או לשיפוץ שבוצע לאחריו, חיזקו דווקא את גרסתו של התובע. לא זו אף זו, צוין כי על גבי טופס ההודעה על המקרה אשר היה חתום עליו קצין הבטחון של הקניון, נכתב במפורש כי לאירוע היה עד - אחראי משמרת של הקניון. נקבע כי העובדה שאחראי משמרת זה לא נקרא עמדה לנתבעים לרועץ.
בית המשפט פנה לניתוח יסודות עוולת הרשלנות. נפסק כי מטבע הדברים הקניון חב חובת זהירות מושגית ואף קונקרטית כלפי הבאים בשעריו. לאחר מכן, נקבע כי הנתבעים היו יכולים לצפות נזקים מן הסוג שנגרם, מה גם שבקרבת מקום האירוע שכנה משחקיית הקניון. בנוסף, בית המשפט מצא כי הנהלת הקניון, אשר יכולה הייתה לצפות את האירוע, לא עשתה דבר בכדי למונעו. נקבע כי עובדות אלו לצד הפגיעה שנגרמה לתובע, הובילו למסקנה כי הנתבעים התרשלו, ועל כן חבו בפיצויים עבור נזקיו של התובע.
.png)
