לא פעם, תביעות נזיקיות מפוצלות לשני דיונים. החלק הראשון עוסק בשאלת האחריות. קרי, האם לבעל הדין הנתבע קמה חובה לפצות את התובע בגין נזקו עקב התרשלות, הפרת חובה חקוקה ועוולות נוספות. החלק השני עוסק בשאלת גובה הנזק. כלומר, שווי הפיצוי. בדיון זה נסקרים ראשי נזק שונים, והתובע נדרש להוכיח שקמה לו זכאות לקבל פיצוי עבור כל אחד מהם. ישנם מקרים בהם הצדדים לא חלוקים בשאלת האחריות, ולכן הדיון נסב סביב שאלת הנזק ותו לא. דוגמא לדיון בשאלת גובה הנזק ניתן לראות בפסק הדין דנא.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות דרכים

פורום אחוזי נכות


במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תביעת נזיקין, במסגרתה דרשה התובעת פיצוי בגין נזק גוף שנגרם לה בתאונת דרכים. על פי כתב התביעה, התאונה התרחשה ביום 16.03.03 ברחובות. לאור העובדה שבין הצדדים לא הייתה קיימת מחלוקת בשאלת החבות, ובהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, לתובעת קמה זכאות לפיצוי. על כן, הדיון המשפטי התמקד בשאלת גובה הנזק.


לטענת התובעת, לאחר התאונה היא פונתה לבית החולים ברחובות וחשה כאבים חזקים בירך שמאל. בבדיקה שנערכה לה אובחן שבר ברגל ולכן היא נאלצה לעבור ניתוח לקיבועו. כעבור שישה ימים, התובעת שוחררה לביתה, לאחר שנותרה ברגל צלקת מהניתוח והיא נאלצה להיעזר בהליכון לצורך הליכה. ביום 2.9.03, חצי שנה לאחר התאונה, התובעת הגיעה לבית החולים בשנית עקב חולשה בגפיים. בדיקות שנערכו לה לא הצביעו על ממצא חריג, אך הומלץ לתובעת לעבור טיפולי פיזיותרפיה.


לאחר תחילת ההליך המשפטי דנן, התובעת ביקשה מבית המשפט למנות מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה, כלי דם, פסיכיאטריה וכירורגיה. בית המשפט הורה על מינוי מומחה רק בתחום האורתופדיה. הלה קבע שלתובעת נותרה נכות בשיעור של 10% עקב הצלקת ברגל שמאל שנותרה לה מהניתוח. אולם, המומחה ציין שהצלקת לא פגעה בכושר תפקודה של התובעת. פרט לכך, המומחה קבע שלתובעת לא נותרה נכות רפואית או תפקודית.


החלטה


בפתח הדברים, השופטת החליטה לאמץ את קביעות המומחה האורתופדי לעניין היעדר הנכות התפקודית והרפואית, פרט לצלקת אצל התובעת. לאחר מכן, השופטת דנה בראשי הנזק בגינם תבעה התובעת פיצוי.

 

באשר לראש הנזק של כאב וסבל, השופטת העמידה פיצוי זה על סך של 19,788 ₪. זאת בהתאם לגילה של התובעת, ששת הימים בהם הייתה מאושפזת לאחר התאונה ושיעור נכותה הרפואית, כפי שנקבעה על ידי המומחה. באשר להפסד השתכרות בעתיד, התובעת ביקשה שהפיצוי בגין ראש נזק זה יעשה על בסיס השכר הממוצע במשק ושיעור נכותה. השופטת קבעה שמאחר שלתובעת לא נותרה נכות תפקודית כתוצאה מהתאונה פרט לצלקת, שלא פגעה בכושר השתכרותה, לא היה מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה. כלומר, הבקשה נדחתה.
בנוסף, השופטת פסקה לתובעת פיצוי בסך 7,500 ₪ עבור עזרת צד ג' לעבר ולעתיד. שכן, לאחר הניתוח ובמשך תקופת ההחלמה מהתאונה, התובעת נזקקה לסיוע מצד בני משפחתה, עזרה אשר חרגה מהנהוג בין בני משפחה. כמו כן, לתובעת נפסקו פיצויים בשווי 7,500 ₪ עבור הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד.