ככלל, הבעלות על קופת הגמל והכספים אשר מוחזקים בה, נתונה למי שקופת הגמל רשומה על שמו. עם זאת, במקרים של פתיחת קופת גמל כמתנה, יש לבחון את חלותם של חוק המתנה וחוק החוזים, לצורך קביעת הבעלות.
במקרה שלפנינו, הצדדים נחלקו בדעותיהם בנוגע לשאלת הבעלות בקופת הגמל אשר התובע, האב, פתח עבור בנו, הנתבע. בהכריעו, בית המשפט בחן את מערכת היחסים בין הצדדים ואת אומד הדעת בו היו נתונים בעת שקופת הגמל הייתה פעילה.
יש לכם שאלה?
התובע פתח קופת גמל לבנו, בשנת 1984, כאשר האחרון היה בן שבע, כמתנת יום הולדת. בשנת 1987, כאשר בנו, הנתבע, היה בן 10, הוא הוכרז כ"מורד", לאור הנתק אשר שרר בינו ובין התובע. אף על פי כן, התובע המשיך להפקיד כספים בקופת הגמל, ובשנת 1992 אף הגדיל את הסכום אשר הופקד.
התובע טען כי כספים אשר נצברו בקופת גמל, בסך של כ-120,000 ₪, היו כולם בבעלותו. לפיכך, התובע עתר למתן צו עשה להעברת הכספים לחשבונו. מנגד, הנתבע טען אף הוא כי הכספים בקופת הגמל היו כולם שלו.
הכרעת בית המשפט
השופט קבע כי היה צורך לבחון את רצון הצדדים בכל הפקדה והפקדה. בנוסף, היה צורך לבחון את טענות התובע כי לא התכוון להעניק את הכספים כמתנה, אלא ביקש לחסוך אותם לעצמו.
לאחר שהשופט בחן את הסוגיה באמצעות חוק המתנה וחוק החוזים, הוא הגיע למסקנה כי לאור היעדר גמירות הדעת מצד התובע לא היה ניתן לקבל את הטענה כי היה מדובר במתנה. בנוסף, השופט קבע כי לאור דיני הטעות בדיני החוזים, התובע היה זכאי להשבה של הכספים. עם זאת, השופט התרשם כי המועד בו התובע החל לחסוך את הכספים לעצמו היה המועד בו הגדיל את ההפקדות.
במסגרת שיקוליו, השופט התייחס למערכת היחסים העכורה בין התובע לבין הנתבע, וכן לסירוב של הנתבע לפגוש את התובע, אביו. כמו כן, השופט ציין את הפטור אשר ניתן לאב מתשלום המזונות, בשנת 1990, על רקע זה.
העובדה כי משנודע לתובע כי הוא לא יוכל למשוך כספים מקופת הגמל הוא הפסיק את העברות הכספים, העידה לפי השופט על כך שהתכוון לחסוך את הכספים עבור עצמו.
בנוסף, השופט ציין כי הנתבע כלל לא התעניין בקופת הגמל, גם כאשר הכספים בה הפכו לנזילים וניתן היה למשוך אותם ממנה. ההתעניינות מצידו של הנתבע החלה רק כאשר התובע הגיש בקשה לבית המשפט לצורך אישור משיכת הכספים. כמו כן, הוכח כי בעבר הנתבע לא חפץ בקבלת מתנות מן התובע, ודחה אותן.
לאור כל האמור לעיל, בית המשפט קבע כי הכספים אשר הופקדו בקופת הגמל החל מההוראה להגדת ההפקדות בשנת 1992 היו שייכים לתובע, והאחרון היה זכאי להשבתם.
