עסקת טיעון הינה הסכם בין התביעה לבין הנאשם, במסגרת משפט פלילי. הסדר זה מאפשר לתביעה ולנאשם להסכים על תנאי פשרה, אשר כוללים בדרך כלל הסכמה בין הצדדים בנוגע לעובדות כתב האישום ולעיתים אף באשר לעונש. הסדר טיעון מוגש בכל מקרה לבית המשפט, בכדי לקבל את אישורו. בית המשפט איננו כבול להסדר הטיעון והוא לא משמש כחותמת גומי עבורו. דהיינו, השופט יכול בפסיקתו לחרוג מהסכם הטיעון לחומרא או לקולא. להלן דוגמא להסדר טיעון בגין הפרת אמונים ושימוש במסמך מזויף.
יש לכם שאלה?
הנאשם היה בעברו סטודנט, שלא סיים את לימודיו, ועל כן לא היה זכאי לתואר אקדמאי. בשלב מסוים, הנאשם קיבל לידיו תעודת תואר אקדמאי על שמו של אדם אחר. הוא לקח את התעודה וזייף אותה כך שהיה בידיו מסמך שהעיד על כך שהוא עצמו בעל תואר אקדמאי. כאשר התפרסם מכרז לתפקיד מנכ"ל עירייה, הנאשם הגיש את מועמדותו בצירוף קורות החיים שלו. במסמך שהגיש הנאשם הוא ציין כי הוא למד לימודים אקדמאיים במוסד מוכר, אולם הוא לא צירף למסמך תעודה שהעידה על השכלתו.
כאשר וועדת המכרזים בחנה את מועמדותו של הנאשם לתפקיד בעירייה, נראה כי הוא עומד בכל דרישות התפקיד (אשר כללו גם דרישות השכלתיות). הוא התקבל לתפקיד והתחיל לכהן כמנכ"ל העירייה. לאחר קבלת התפקיד, אגף משאבי אנוש בעירייה ביקש מהנאשם להעביר אליו את התעודה המעידה על תוארו האקדמי, מאחר ותואר זה היווה תנאי סף במכרז. בשלב זה, הנאשם סרק את תעודת התואר האקדמי שזייף קודם לכן, והגישה לאגף משאבי האנוש בעירייה. בנוסף על כך, הנאשם הצהיר במסגרת שאלון של אגף משאבי אנוש כי הוא בעל תואר אקדמי.
הסדר טיעון - מאסר על תנאי וקנס בלבד
הצדדים בפרשה הגיעו לידי הסכם טיעון, שעל פיו הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן, ובו המאשימה עתרה להטיל עליו עונש של מאסר על תנאי וקנס לשיקול דעת בית המשפט. בית המשפט מצא כי הנאשם החזיק במשרתו במשך תקופה ארוכה, וזאת למרות שהוא לא היה זכאי ליהנות מפירותיה של המשרה (מכיוון שהשיגה בדרך של רמאות). בית המשפט הוסיף וציין כי מכיוון שתפקידו של הנאשם היה בכיר מאד, היה במעשיו כדי להכתים את כלל השירות הציבורי וכדי להביא לערעור אמון הציבור במשרה זו.
על כן, בית המשפט ציין כי העונש שעליו הסכימו הצדדים במסגרת הסכם הטיעון, לא היה חמור ואף נטה לקולא. עם זאת, בית המשפט מצא לנכון לכבד את ההסכם מכיוון שלא הייתה חריגה ממתחם הסבירות. בית המשפט הוסיף וקבע כי לאור נסיבות המקרה שלפנינו, היה ראוי שהנאשם יישא בעונש חמור יותר, שאינו כלכלי בלבד. למרות זאת, צוין כי יש להתחשב לקולא בכך שכתב האישום הוגש בגין עבירות חמורות יותר, ובכך שההליך המשפטי היה ארוך וסבוך. בנוסף, נטען כי לא ניתן היה להתעלם מהבושה שניכרה בשפת גופו של הנאשם.
אי לכך, בית המשפט קבע כי הסדר הטיעון היה סביר בנסיבות העניין מכיוון שאיזן באופן ראוי בין הצורך הציבורי בהרתעה לבין מתן המשקל להבעת החרטה של הנאשם.
