כאשר אדם ניזוק בתאונת דרכים, קמה לו זכאות לקבל פיצוי כספי, ללא קשר לשאלת האשם. זאת בכפוף לחריגים שנקבעו בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975. לא פעם, תאונת דרכים מתרחשת בדרך לעבודה או במהלכה. אז, ייתכן כי התאונה תוכר גם כתאונת עבודה. במקרים אלו, הניזוק רשאי לפנות לביטוח לאומי על מנת לקבל תגמולים בגין תאונת העבודה ולאחר מכן, לתבוע פיצוי מחברת הביטוח בגין תאונת הדרכים. מסך הפיצוי שנפסק, מנוכה הסכום שהתקבל מהמוסד לביטוח לאומי. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, בית המשפט נדרש להכריע בעניין הנזק שנגרם לתובעת, לאחר שנפגעה בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה. על פי כתב התביעה, ביום 22.12.02, התובעת נסעה במכוניתה כאשר לפתע מכונית אחרת הגיחה מצד שמאל והתנגשה בה במהירות רבה ובחוזקה. כתוצאה מההתנגשות, סטתה התובעת לנתיב השני, התנגשה בעמוד ונחבלה. חברות הביטוח הנתבעות הכירו בחבותן לתשלום פיצויים.
על מנת להעריך את נזקה של התובעת, מונה לה מומחה רפואי בתחום האורטופדי. הלה העריך את נכותה הרפואית בשיעור של 4% עקב הגבלת תנועה קלה בכתף ימין ובעמוד השדרה. באי כוח הצדדים לא חקרו את המומחה ולא חלקו על קביעה זו. כלומר, נקבע שנכותה הצמיתה של התובעת עמדה על 4%. בהתאם לקביעה זו, הצדדים הציגו טענותיהם לעניין הפיצוי שהתבקש.
הפסד השתכרות לעבר
לטענת בא כוח התובעת, סכום הפיצוי בגין שלושת החודשים בהם נעדרה מהעבודה בעקבות התאונה עמד על 12,226 ₪. לשיטתו, גם לאחר שובה של התובעת לעבודה נגרם לה הפסד שכר, מאחר והיא שבה לעבודה חלקית של 4 שעות ביום, באישור רופא. לכן, היה ראוי להעניק לה פיצוי בסך 3,558 ₪ עקב הפסד השכר שנגרם לה אז.
מנגד, בא כוח הנתבעות טען שההפסד בגין שלושת חודשי ההיעדרות הראשונים היה בסך 11,097 ₪ בלבד. לשיטתו, בחישובה של התובעת נכללו ימי מחלה אשר בגינם שולמה לה משכורת. כלומר, בא כוח הנתבעות הדגיש שלא היה מקום לפצות את התובעת בגין ימי מחלה לאחר שקיבלה עבורם כספים. באשר לשכר התובעת לאחר ששבה לעבודה, הנתבעות טענו שהמוסד לביטוח לאומי לא אישר לאחרונה כושר חלקי ולכן לא היה מקום לפצותה באשר להפסד שנגרם לה.
לפסיקת השופט, לא היה מקום לפצות את התובעת בגין ימי המחלה אותם ניצלה, לאחר שלא הוכח כי הייתה זכאית לפדות אותם. עם זאת, השופט הכיר בכך ששכר התובעת לאחר התאונה היה נמוך משכרה טרם האירוע ובכך שהיא לא קיבלה משכורת עבור שלושת החודשים בהם לא הגיעה לעבודה עקב התאונה. משכך, הוא פסק לתובעת פיצוי בסך 11,214 ₪ בגין אי קבלת שכר לחודשים אלו. בנוסף, השופט קיבל את טענת התובעת באשר להפסד השכר שנגרם לה לאחר שובה לעבודה ופסק לה פיצוי בסך 3,558 ₪.
הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר
לטענת בא כוח התובעת, היא נאלצה להוציא כספים רבים על מנת לקבל טיפול רפואי ואף לשלם את מחצית משכר טרחתו של המומחה הרפואי. בא הכוח צירף את התיעוד לטיפולים שניתנו לתובעת אך הדגיש שחלק מהקבלות לא נשמרו, מאחר ודעת האחרונה הייתה נתונה לשיקום ולא לניירת. לשיטתו, היה על בית המשפט לפסוק פיצוי בסך 7,500 ₪ בגין הוצאות רפואיות ו- 5,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה.
מנגד, בא כוח הנתבעות התנגד לפיצוי בגין רכיבים אלו. לטענתו, התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, שנשא בעלות הוצאותיה הרפואיות של התובעת, לרבות נסיעות לקבל טיפולים. בנוסף, לא הוצגו ראיות להוצאות שהוצאו ולכן לתובעת לא קמה זכאות לקבל פיצוי בגינן.
מאחר והתובעת לא הציגה ראיות להוצאותיה השונות והיא הייתה זכאית להחזר כספי מהמוסד לביטוח לאומי, השופט סבר שלא היה מקום לפסוק לה פיצוי בגין ראש נזק זה. עם זאת, לאור נסיבות העניין, הוא החליט לפצות את התובעת בגין הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר בסך גלובאלי של 4,000 ₪.
הפסד השתכרות לעתיד
לטענת בא כוח התובעת, אחוזי הנכות הרפואית לא הצביעו בהכרח על נכותה התפקודית של התובעת, אשר קביעתה הייתה נתונה לשיקול דעת בית המשפט. לדידו, לפגיעתה של התובעת בתאונה הייתה השלכה על תפקודה העתידי בעבודות ובית המשפט נדרש להכיר בכך בעת פסיקת הפיצויים. מנגד, בא כוח הנתבעות טען שלנכות הרפואית לא הייתה עתידה להיות השפעה על תפקוד התובעת בעתיד. זאת מאחר ועבודתה לא כללה מאמץ פיזי, וטרם לתאונה היא סבלה ממצב רפואי לקוי.
לדעת השופט, היה קיים חשש שכאביה של התובעת יביאו לכך שבעתיד היא תתקשה בתפקוד בעבודה, גם אם לא היה כרוך בכך מאמץ פיזי. עם זאת, בחשש זה לא היה בכדי להצדיק סטייה מאחוז הנכות הרפואית שנקבע לתובעת. קרי, השופט קבע שנכותה התפקודית של התובעת הייתה בשיעור 4%. הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד עקב נכות זו הוערך בסך של 20,000 ₪, בדרך האומדן. כמו כן, התובעת נמצאה זכאית לפיצוי בגין כאב וסבל לאור הפגיעה באיכות חייה וכושר תפקודה. השופט העמיד את סך הפיצוי בגין רכיב זה על 15,000 ₪.
בסופו של היום, סך כול הפיצוי שנפסק לתובעת היה 57,379 ₪ (לאחר שערוך), ממנו נוכו דמי פגיעה בסך 9,622 ₪.
