אנשים רבים נוהגים להשתתף בטיולים מאורגנים בארץ ובעולם. ארגון טיול מסוג זה דורש ידע, מיומנות וקשרים. ישנם מקרים בהם הטיול מופסק בשיאו, עקב אירוע לא צפוי. במקרים אלו, נגרם נזק הן למשתתפים והן למדריך הטיול. כאשר מקורו של הגורם להפסקת הטיול היה "נעוץ"בהתנהגות רשלנית או פעולה לא חוקית של צד ג', הרי שלנפגעים קמה זכות תביעה. עם זאת, כמו בכל תביעה, עליהם להוכיח את נזקם. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.


במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תביעה לפיצוי כספי מחמת נזקים שנגרמו לתובע. על פי הנטען בכתב התביעה, התובע עבד כמארגן טיולי קבוצות. ביום 31.07.1997, הוא ארגן טיול לקבוצה שמנתה 170 אנשים. במהלך הטיול, הקבוצה סעדה במסעדה שהופעלה על ידי הנתבעים. בעקבות הארוחה, חלק מחברי הקבוצה החלו לחוש ברע ואושפזו בבית החולים לקבל טיפול רפואי.

 

עקב זאת, המשך הטיול בוטל. לטענת התובע, לחברי הקבוצה נגרמה עוגמת נפש והם פנו אליו בתלונות, כאשר הנתבעים הם שגרמו לביטול המשך הטיול, לאחר שסיפקו מאכלים לא ראויים לאכילה שגרמו לסועדים נזק. בשל כך, הוא עתר לקבלת פיצוי בשווי 237,000 ₪. פיצוי זה שיקף את ההפסדים שנגרמו לתובע בגין הפסד עמלות מהטיול; הוצאת טיול חלופי; ביטול שיקים של מטיילים; הפסדים עתידיים ופגיעה במוניטין ובשם הטוב. מאידך גיסא, הנתבעת לא התגוננה מפני התביעה.

 

האם למארגן הטיול הייתה עילה לתביעה כנגד המסעדה?


בפתח הדברים, השופט הבהיר שהשאלה אותה הוא נדרש לברר הייתה האם ארע אירוע נזיקי בעל קשר סיבתי לנזקיו של התובע. על מנת להוכיח את טענותיו, התובע העיד בבית המשפט והציג מספר מסמכים שהעידו על עיסוקו כמארגן טיולים, קבלה מהמסעדה ביום האירוע ומסמכים רפואיים לגבי 14 משתתפי הטיול, אשר לא היו בגדר חוות דעת. השופט מצא את עדותו של התובע בלתי מהימנה וזאת משום ש"היא הייתה רוויה בפרצות וחורים בעניינים מרכזיים, והיה ניכר בה היסוס ובלבול".

 

בנוסף, המסמכים השונים שהוצגו לא הוכיחו את רכיבי הנזק כפי שנטענו על ידי התובע. כמו כן, אף אחד ממשתתפי הטיול שנפגע כתוצאה מאכילה במסעדת הנתבעים לא הובא להעיד, והדבר פעל לחובתו של התובע. לעומת זאת, נקבע שגרסת הנתבעים לאופן השתלשלות האירועים הייתה מהימנה, סדורה ועקבית.

 

הנתבעים הדגישו שבמסעדה אוכלים 900 אנשים מדי יום, ולא התקבלו תלונות נוספות לגבי איכות המזון באותו תאריך. השופט קבע כי בטענה זו היה הצליחה לשלול "אירוע הרעלה המוני", כפי שנטען על ידי התובע. לא זו אף זו, השופט פסק שעל פי מאזן ההסתברויות, היה נראה שהמטיילים שנפגעו מהאוכל סעדו במקום אחר ולא במסעדת הנתבעים.

 

לאור האמור לעיל, השופט קבע שלא נגרם אירוע נזיקי בגינו התובע היה ראוי לקבל פיצוי. לפסיקתו, התובע ביקש ליצור עילת תביעה יש מאין, מבלי שהיה הניזוק הישיר ממחדלי הנתבעת, לו היה נפסק שהתרחשו. יתרה מזאת, גם לו היה נקבע שארע אירוע נזיקי במסעדה, התובע לא היה זכאי לפיצוי בגינו אלא החברה שהעסיקה אותו הייתה זכאית מאחר שהיא ספגה את ההפסדים עקב ביטול הטיול. לבסוף, השופט קבע שהתובע לא היה זכאי לבוא בנעלי החברה ולתבוע את נזקיה. כמו כן, הוא לא היה זכאי לתבוע את נזקיו שלו, שעה שלא הוכחו בבית המשפט. בסופו של יום, התביעה נדחתה.