בפרשה זו נידונה תביעת נזקי גוף אשר נגרמה כתוצאה מתאונת דרכים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. התובעת נפגעה בגיל 11 בתאונת דרכים במהלך חציית כביש. נהג הרכב היה הנתבע 1, המבוטח על ידי הנתבעות 2-3. המחלוקת בין הצדדים נגעה בפרשה זו אך ורק לשיעור הנזק, ובית המשפט התכנס על מנת לקבוע את שיעור הנזק ואת הפיצוי ההולם לו.
יש לכם שאלה?
בית המשפט הכריע בסוגיה לפי חוות הדעת הרפואית אשר נכתבה על ידי מומחה רפואי בתחום האורתופדיה. מומחה זה קבע לתובעת נכות אורתופדית לצמיתות בשיעור של 10%. בית המשפט לקח נכות קבועה זו, ואת העובדה שהתובעת הייתה מאושפזת במשך 7 ימים, וקבע כי על פי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976, התובעת זכאית לפיצוי בסך 26,450 שקלים בגין כאב וסבל.
בעניין פיצוי עבור הפסד ההשתכרות, בית המשפט ציין כי התובעת סיימה בגרות מלאה בתיכון, עבדה שנה בעיתון "מעריב" ואף התגייסה לשירות צבאי מלא, תוך ששירתה בתפקידים הדורשים הששתפות בקורסי הכשרה. לאחר מכן, התובעת אף עבדה במכירת שעונים, ובהמשך אף התחילה ללמוד לתואר ראשון. לדברי בית המשפט: "עיננו הרואות, תיפקוד מלא של התובעת אשר אינו פוגם בכושר לימודיה, עבודתה והשתכרותה". עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובעת פיצוי גלובאלי על סך 40,000 שקלים מתוך ספק שמא ביום כלשהו בעתיד ייגרם לתובעת הפסד השתכרות כלשהו בעקבות הפגיעה שנגרמה בתאונת הדרכים.
בית המשפט גם פסק לטובתה של התובעת "הוצאות ועזרה לזולת", שכן אופי הפגיעה, לדעת בית המשפט, הצדיק עזרת צד ג' שבמקרה זה ניתנה. הוכח כי הורי התובעת עזרו לה להתאושש לאחר התאונה וכי אף נעזרו בעוזרים חיצוניים אשר קיבלו תשלום עבור שירותי הטיפול בתובעת. סך התשלום בגין ראש נזק זה נאמר על ידי בית המשפט בכ-25,457 שקלים. הפיצוי הכולל אשר נקבע לטובת התובעת היה על סך 91,907 שקלים, ומכך בית המשפט הפחית פיצוי תכוף אותו קיבלה התובעת במהלך השנים על סך של כ-13,000 שקלים.
.png)
