גזר דין - עונש על עבירות אלימות המשפחה, התעלל באשתו וילדיו

גזר דינו של אדם שהורשע בהתעללות באשתו ובילדיו
האלימות במשפחה היא תופעה מוכרת וכאובה בישראל. במרבית המקרים הגורם האלים הוא אבי המשפחה, המשתמש בכוח הזרוע בכדי להשליט את רצונו על בני משפחתו. בימי קדם ולמעשה עד ראשית המאה ה-20 היה ביתו של אדם מבצרו, ומערכת המשפט לא טיפלה באלימות במשפחה. אשתו וילדיו של אדם נחשבו לקניינו, ומשכך יכול היה לעשות בהם כבתוך שלו וככל העולה על רוחו. למרבה השמחה, מצב עניינים זה הינו נחלת העבר, בימינו אנו אלימות בתוך המשפחה חמורה לכל הפחות כאלימות במרחב הציבורי. כאשר בית המשפט נדרש לגזור את דינו של אדם אשר הורשע במעשים המהווים אלימות במשפחה, עליו לשקול את שיקוליו האישיים של הנאשם אל מול האינטרס החברתי הכללי ביצירת הרתעה ומניעת הישנות התופעה.
הנאשם הורשע בכך שהכה והתעלל בבני משפחתו
להלן גזר דינו של ערבי ישראלי כבן 48, אשר הורשע בכך שבמשך מספר שנים הפליא את מכותיו באשתו ובילדיו הקטינים. בנו של האיש נהרג לפני שנים מספר מירי כוחות המשטרה במהלך מרדף, ובנו השני מרצה עונש מאסר לאחר שניסה לדקור חייל צה"ל כנקמה. מכתב האישום המתוקן, שהושג לאחר הסדר טיעון, ניתן היה ללמוד כי הנאשם הודה והורשע במספר בלתי מבוטל של אירועים בהם חבט באשתו ובילדיו, לעיתים תוך שימוש במקלות ובחגורה ובמקרים מסוימים אף נגרמו לקורבנות חבלות גופניות ממשיות. הנאשם הופנה לשירות המבחן למטרת עריכת תסקיר בעניינו בטרם נגזר עונשו, מן התסקיר ניתן היה ללמוד כי הנאשם טופל בעבר במוסדות פסיכיאטריים, לרבות אשפוז. בנוסף, צוין כי הנאשם לא הכר בבעיית האלימות שלו ולא סבור היה כי הוא מצוי בבעיה. לאור זאת, לא ניתנו המלצות טיפוליות בעניינו של הנאשם. כעת נותר לבית המשפט לגזור את דינו של האיש.
שיקולי הענישה
בית המשפט התרשם מנסיבות חייו הקשות של הנאשם, מנגד בחן את חומרת המעשים שביצע, איזן את כלל השיקולים ונפנה ליתן את גזר הדין. הודגש כי מעשיו של הנאשם היו חמורים ומכוערים – הוא פגע והתעלל באלו אשר היו אמורים להיות היקרים לו מכל, במקום לטפחם, הלם בהם באכזריות. מנגד, בית המשפט לא התעלם מנסיבות חייו הטראגיות של הנאשם וממצבו הנפשי הרעוע לאורך השנים. נקבע כי למרות שאשתו של הנאשם ביקשה לשוב ולהתגורר עמו תחת קורת גג אחת, אין להישמע לטחינותיה משום שהיא סובלת "מסינדרום האישה המוכה" הסולחת ומוחלת לבעלה על אף הנזק שגרם לה. יתרה מזו, נפסק כי עקב כך שהנאשם לא הכיר בבעיותיו ולא הבין את הפסול שבמעשיו, הרי שהאופציה השיקומית טיפולית ירדה מן הפרק.
לאור האמור לעיל, בית המשפט קבע כימן הראוי היה להשית על הנאשם עונש חמור ומרתיע אשר יהלום את האינטרס הציבורי של מיגור הפשיעה. אמר ועשה – הנאשם נדון ל36 חודשי מאסר, כאשר מתוכם 18 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3שנים, שבהן לא יורשע הנאשם בעבירות האלימות בהן הורשע.