עבירות האלימות אינן מאורע נדיר במחוזותינו. כמעט מדי כמה ימים אנו נאלצים לשמוע על עוד תגרה או קטטה שגרמה לפצועים (ובמקרים קיצוניים גם לקורבנות בנפש). אי לכך, הציבור מצפה מבתי המשפט להטיל עונשי מאסר משמעותיים על עברייני האלימות במטרה להרתיעם ולהשיבם אל דרך הישר. עם זאת, על בית המשפט להתחשב בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ולבחון מהו העונש המתאים לכל עבריין, בשים לב לחומרת המעשה, נסיבות חייו של העבריין ושאר שיקולים, הן לקולא והן לחומרה.
יש לכם שאלה?
להלן מקרה אשר הובא לדיון בבית המשפט, ובמסגרתו הורשע אדם בביצוע חבלה חמורה – עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין. מדובר בעבירה אשר העונש המרבי בגינה יכול להגיע עד 7 שנות מאסר. ראשית הפרשה הייתה כאשר הנאשם היכה את חברתו לחיים, על רקע ויכוח בנוגע ליציאה לבילוי. על פי כתב האישום, הנאשם זעם על חברתו, בעט בחוזקה בבטנה, וכתוצאה מכך גרם לה לקרע במעי הדק. עקב כך, המתלוננת נאלצה לעבור ניתוח חירום בכדי להוציאה מכלל סכנה. לאחר שבית המשפט הרשיע את הנאשם, הגיע העת לגזור את דינו.
גזר הדין
בית המשפט ציין כי הנאשם הופנה אל שירות המבחן אשר הכין תסקיר בעניינו: מן התסקיר היה ניתן ללמוד כי הנאשם הביע חרטה ואף השתתף בקביעות בטיפול קבוצתי כנגד אלימות. יתרה מזאת, אנשי שירות המבחן נפגשו עם המתלוננת, אשר ציינה כי יחסיה עם הנאשם בטרם התקיפה היו טובים והוא מעולם לא הרים עליה יד, אם כי נקט כלפיה באלימות מילולית. בית המשפט ציין כי לחובתו של הנאשם הרשעה קודמת אחת ויחידה, ואף היא בעבירה פעוטה יחסית – היעדרות משירות צבאי.
מנגד, בית המשפט קבע כי העבירה בה הנאשם הורשע הינה עבירה חמורה ביותר. צוין כי הנאשם בעט בחברתו ולאחר מכן יצא לבלות עם חבריו, כאילו לא אירע דבר. בנוסף, נקבע כי הנאשם היה באותה העת אדם בעל אופי אלים ואימפולסיבי. השופט הדגיש כי העובדה שהאירוע התרחש בעת שהנאשם היה בגילופין, לא הייתה יכולה לשמש נסיבה לקולא, וזאת משום שהאחרון נכנס מרצונו החופשי למצב של שכרות, ומשכך, לא היה לו להלין אלא על עצמו.
לאחר שבית המשפט מנה את הנסיבות לקולא ולחומרה, הודגש כי גזירת דינו של אדם כוללת שקלול נסיבותיו האישיות של הנאשם אל מול טובת הציבור. נפסק כי במקרה דנן, היות ומדובר היה בעבירת אלימות חמורה, ידו של האינטרס הציבורי הייתה על העליונה (על אף הנסיבות לקולא – הודיה, חרטה והשתתפות בטיפול). בית המשפט קבע כי היה נכון להטיל עונש חמור ומשמעותי על הנאשם, עונש שיהיה בכוחו להרתיע אותו ואחרים שכמותו.
הנה כי כן, בית המשפט דן את הנאשם ל-18 חודשי מאסר, כאשר 7 מהם לריצוי בפועל, והשאר כמאסר על תנאי למשך 3 שנים. נוסף על כך, נצטווה הנאשם לשלם קנס על סך 5,000 ₪, ופיצויים בסכום דומה לטובת המתלוננת.
