48 חודשי מאסר לנאשם שהורשע בעבירות של מעשה מגונה בקטינה

לעיתים, גם כשנאשם מבצע עבירות שאינן ברף העליון של החומרה, בית המשפט משית עליו עונש מאסר חמור. זאת מאחר ונסיבות המקרה מחייבות ענישה זו. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.

יש לכם שאלה?

פורום כתב אישום במשפט הפלילי
פורום עבירות מין ותלונת שווא במשטרה
פורום רישום פלילי
פורום משפט פלילי
פורום מעצר - זכויות עצורים ושחרור ממעצר

במקרה זה, נגזר דינו של נאשם שהורשע בביצוע מעשים מגונים. על פי כתב האישום, בשנת 2006 הנאשם נכנס לבניין מגורים, פתח אחת מדלתות הדירות וניגש לחדר בו ישנו שתי קטינות. הוא ניגש למיטת אחת מהן, ליטף את שערה וניסה להפשיל את מלבושה. הקטינה התעוררה ופרצה בבכי. אז, הנאשם ניגש לאחותה שישנה בסמוך, הפשיל את חלוקה וליטף את ירכיה. הקטינה אמרה לנאשם שהיא צריכה ללכת לאמה ורצה לכיוון החדר הסמוך.

לאחר מכן, הוזעקו כוחות משטרה והנאשם נתפס. בעקבות הודאתו, הנאשם הורשע בעבירות של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 והסגת גבול. לאחר הרשעתו, נשמעו הטיעונים לעונש.

מתסקיר שירות המבחן עלה שהנאשם היה בעל רמה גבוהה של דחפים מיניים. בנוסף, למרות היעדר שימוש בכוח אלים בביצוע העבירות, הוא היה חסר גבולות ויכולת שליטה עצמית בדחפיו. הנאשם עצמו הודה שהוא נמשך מינית לקטינים. השירות סבר שמשיכה זו הגבירה את מסוכנות הנאשם וללא ענישה משמעותית במקביל לטיפול, התנהגותו הייתה עלולה להחריף.

טיעוני התביעה

על סמך התסקיר, התביעה ביקשה להשית על הנאשם עונש מאסר ממושך. במקביל, בית המשפט התבקש להפעיל שני מאסרים על תנאי שעמדו לחובת הנאשם. התביעה הדגישה את חומרת המעשים, גילאי המתלוננות שהיו קטינות מתחת לגיל 14 והנזקים הרבים שהן ספגו. לטענת התביעה, לנאשם היה עבר פלילי עשיר: למרות גילו הצעיר, הייתה זו הסתבכותו הפלילית הרביעית.

כמו כן, הודגשה מסוכנות הנאשם והעובדה שרק במסגרת תקופת מאסר ממושכת הלה היה עתיד להשתלב בקבוצה טיפולית. נוסף על כך, הנאשם היה חסר מוטיבציה ולא הפנים את חומרת מעשיו והנזק שגרם לקורבנותיו.

טיעוני הסנגור

מאידך, סנגור הנאשם ביקש להימנע מהטלת מאסר ממושך בפועל. הוא הדגיש את האינטרס שבשיקום הנאשם, לאור הודאתו שחסכה מזמנו השיפוטי של בית המשפט; העובדה שלמרות ריצוי עונשי מאסר בעבר הנאשם לא הורתע ושב לבצע עבירות אלו וכן את מעשיו, שלא היו מצויים ברף החומרה העליון.

בנוסף, הסנגור ציין את נסיבותיו האישיות של הנאשם – גירושי הוריו, מחלת האפילפסיה בה חלה, התייחסות הסביבה להתנהגותו המינית והיותו בעל דחפים מיניים מוגברים. נטען שלמרות שהוא לא סבל ממחלת נפש במובן הרפואי, לא היה ספק שהוא סבל ממחלה כלשהי בתחום בריאות הנפש.

דיון והכרעה

השופט סקר תחילה את המעשים עצמם בגינם הנאשם הורשע. הוא הדגיש שהיה מדובר במעשים חמורים, שפגעו בתחושת הביטחון של הקטינות. יתרה מזאת, ניסיונותיו של הנאשם לממש את דחפיו המיניים והיעדר ההרתעה מעצם הימצאות האם בחדר הסמוך, הצביעו על רמת תעוזה ומסוכנות גבוהה. משכך, השופט קיבל את מסקנת שירות המבחן בדבר קשיי השליטה העצמית של הנאשם.

לאחר מכן, השופט פנה לסקירת עברו הפלילי של הנאשם. הוא פירט את הרשעותיו הקודמות והדגיש שהישנות המעשים לימדה על דפוס התנהגותי שיטתי, שאופיין במשיכה מינית לילדות. השופט קבע שלא הייתה תקווה לשיקום הנאשם לאחר שבגזר הדין האחרון ניתן משקל בכורה לשיקולי השיקום, אך האחרון לא תיקן את דרכיו. אלא, הוא שב לסורו זמן קצר לאחר מתן גזר הדין, תוך גילוי תעוזה.

כמו כן, נקבע שמעשי הנאשם עוררו חרדה בלב כל הורה, והתנהגותו הייתה כהתממשות סיוט. משכך, הייתה זו חובת בית המשפט להגן על קטינים מפני נטיית הנאשם. השופט פסק שהגנה זו הייתה עתידה להתקבל רק על ידי הרחקתו של הנאשם מהחברה באמצעות כליאתו לתקופה ממושכת. בשל כך, לא היה מנוס מענישה מחמירה בעניינו של הנאשם.

עם זאת, השופט לא התעלם מהשיקולים לקולא ונתן משקל להודאת הנאשם ולמחלת האפילפסיה בה חלה. אולם, בשל חומרת הנסיבות ובהיעדר סיכוי שיקומי, נסוג משקל הנסיבות האישיות של הנאשם מפני האינטרס הציבורי של הגנה על הקורבנות הפוטנציאלים.
בסופו של דבר, השופט גזר על הנאשם 38 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי. במקביל, עונשי המאסר המותנים שהיו תלויים מעל ראשו של הנאשם הופעלו וריצויים היה במצטבר. לסיכום, על הנאשם היה לרצות בסך הכול 48 חודשי מאסר.