לפי סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לתוכנו. אולם, בע"א 371/85 חיים פיליפ נגד שלום רוזנברג ואח' קבעה השופטת מ. בן פורת כי יתכנו נסיבות שבהן ניתן יהיה לקעקע את המשקל הראייתי של הרישום.
יש לכם שאלה?
במקרה שלפנינו, הוגשה תובענה לפסק דין הצהרתי לפיו התובעים היו בעלי הזכויות בדירה נשוא התובענה. התובע והנתבע היו אחים, והייתה להם אחות נוספת. כל האחים היו ילדיה של המנוחה, אשר ציוותה בצוואתה על חלוקת רכושה באופן שווה בין ילדיה. טרם מותה של המנוחה, הנתבע מונה לשמש כאפוטרופוס לגופה ולרכושה, בהסכמת אחיו. הנתבע הגיש תובענה בשם האחות לבית המשפט לענייני משפחה בנוגע לדמי שכירות שנגנבו לטענתו על ידי התובע בעת שהשכיר את הדירה נשוא התובענה. בטרם החלה התביעה, האם נפטרה.
טיעוני הצדדים
התובע ואשתו (התובעת) טענו כי הם רכשו את הדירה, והמתינו בכדי לממש את זכאותם ממשרד השיכון והדיור שניתנה לזוגות צעירים. לטענתם, בכדי לא לאבד זכאות זו, הם רשמו את הזכויות בדירה על שם הורי התובעת. התובעים התגוררו בדירה זו במשך שנתיים בלבד, ולאחר מכן הם עברו לבית שרכשו ממשרד השיכון. למרות הרישום על שם ההורים בפנקס רישום המקרקעין, התובעים המשיכו לנהוג כבעלי הדירה, ועל כן הם השכירו את הדירה, גבו שכר דירה בגינה והמשיכו לשלם את החזרי המשכנתא. לאחר כ-8 שנים, נחתם הסכם מכר בין הורי התובעת לבין המנוחה. קרי, האחרונה רכשה את הדירה.
התובעים טענו כי רישום הזכויות על שם הורי התובעת בתחילה, ולאחר מכן על שם המנוחה, היה פורמאלי בלבד, ולא שיקף את המצב שהיה קיים דאז. עוד נטען כי התובעים לקחו הלוואה מהמנוחה ובעלה. על מנת להבטיח את החזר ההלוואה, הוסכם בינם לבין הורי התובעת כי רישום הזכויות בדירה יועבר על שם המנוחה. לטענתם, גם לאחר שהמנוחה רכשה את הזכויות בדירה מהורי התובעת, הם היו אלה שהמשיכו לנהוג בה מנהג בעלים. לדבריהם, החזר ההלוואה נעשה באמצעות הוראת קבע מחשבון הבנק שלהם, ולאחר שהחזירו את רובה, המנוחה החליטה שההלוואה נפרעה והדירה הוחזרת אליהם.
הנתבע טען כי הזכויות בדירה היו רשומות בפנקס המקרקעין על שם המנוחה, והרישום הוא שקובע. בנוסף, נטען כי התובעים לא הציגו מסמך חתום בידי המנוחה שהיה בו כדי ללמד על כוונה לעשות עסקה במקרקעין ולהעביר את הזכויות בדירה על שמם.
הכרעה
בית המשפט חילק את הדיון לשתי שאלות. ראשית, בית המשפט בחן מה היה משקלו של הרישום בפנקס רישום המקרקעין. לעניין זה בית המשפט קבע כי לא הייתה מעורבות של צד שלישי בעניין, ועל כן הרישום לא היווה מכשול. לפיכך, בית המשפט פנה לבירור השאלה השנייה שעמדה בפניו והיא האם הייתה התחייבות של המנוחה להעביר את הזכויות בדירה על שם התובעים, ומה היה תוקף העסקה בהעדר מסמך בכתב.
בית המשפט מצא כי ניתן היה לקבוע שהמשכנתא שולמה על ידי התובעים, למרות שהדירה נרכשה ונרשמה על שם הורי התובעת גם לאחר העברת הדירה, וזאת גם לאחר שרישום הזכויות בדירה הועבר למנוחה. עוד נמצא כי העובדות שהוצגו תמכו בטענת התובעים לפיה הרישום לא שיקף את מצב הזכויות לאשורו. על כן, התביעה התקבלה על ידי בית המשפט וניתן פסק דין הצהרתי לפיו הזכויות בדירה היו בבעלות התובעים.
