מדי יום, מתבצעות בישראל עבירות אלימות שונות כגון תקיפה, חבלה ולעיתים אף רצח. מבצעי מעשים אלו מועמדים לדין פלילי, כאשר את ההליך המשפטי המדינה מנהלת. כלומר, פרקליטות המדינה. הקורבן אינו יכול להשפיע על הדיון המשפטי במסגרת ההליך הפלילי והלכה למעשה, כמעט ואין לו זכויות. לא זו אף זו, גם כאשר בית המשפט פוסק פיצויים לטובתו במסגרת ההליך הפלילי, סכום הפיצוי הינו נמוך ולרוב אינו מסייע בכיסוי ההוצאות שנגרמו כתוצאה מהאירוע הפלילי. לכן, פעמים רבות, קורבנות של עבירות תובעים את הנאשמים בתביעה אזרחית. במסגרת תביעה זו, הקורבן דורש פיצוי כספי שנועד להשיב את המצב לקדמותו. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה אזרחית לתשלום פיצויים כספיים. על פי כתב התביעה, ביום 25.07.98, התובע הגיע למסעדה בחדרה יחד עם חבריו. שני הנתבעים הגיעו אף הם למקום. במהלך שהות התובע במקום, הוא הותקף על ידי מספר אנשים, ונדקר בסכין בכל גופו. בעקבות האירוע, התובע הובהל לבית החולים לצורך קבלת טיפול רפואי. לאחר שפצעיו נתפרו, הרופא המטפל שחרר אותו והמליץ לו על מנוחה. התובע נדרש להיות במעקב רפואי במשך זמן מה ונקבעה לו תקופת אי כושר של חודשיים.
כאשר התובע נחקר על האירוע במשטרה, הוא לא הצליח לזהות את תוקפיו, פרט לנתבע הראשון. על סמך עדויות של אנשים נוספים שהיו במקום, הוגש כתב אישום פלילי נגד שני הנתבעים במקרה זה. הנתבע הראשון הודה במעשים שיוחסו לו והורשע בעבירות של גרימת חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות. באשר לנתבע השני, התביעה חזרה בה מכתב האישום לגביו. כלומר, הוא לא הורשע על פי הדין הפלילי. לאחר מכן, התובע הגיש את התביעה דנן, לקבלת פיצוי כספי מהנתבעים בעקבות תקיפתו על ידם.
הכרעה - התביעה מתקבלת
בית המשפט קבע כי הנתבע הראשון לא הגיש בקשה להבאת ראיות על מנת לסתור את פסק הדין הפלילי שניתן נגדו. לכן, היה ניתן לראות בעובדות כתב האישום כמוכיחות את הטענות שהועלו נגדו. משכך, הנתבע הראשון חויב בתשלום פיצויים לתובע, עקב תקיפתו. השופט ציין שחלק מפיצויים אלו היו בגדר חיוב עונשי. כלומר, פיצוי שמטרתו היה להעניש את הנתבע על מעשיו. כמו כן, השופט קבע כי נסיבות המקרה החריגות הצדיקו הטלת חיוב זה על הנתבע. על מנת לקבוע את שווי הפיצוי, השופט שקל את נסיבות המקרה, לרבות מידת הסכנה בה התובע היה נתון אותו ערב, הפחד שאחז בו ותחושת חוסר האונים שליוותה אותו בעת התקיפה. כמו כן, הודגשה העובדה שהנתבע הראשון היה בעל עבר פלילי.
לבסוף, השופט פסק לזכות התובע פיצוי בסך 40 אלף ₪ בגין כאב וסבל. כמו כן, הנתבע חויב בתשלום הוצאות שונות בסך 11,500 ₪ ובפיצוי עונשי בסך 50 אלף ₪. בסך הכול, הנתבע הראשון חויב לשלם לתובע פיצוי בסך 101,500 ₪.
התביעה נגד הנתבע השני נדחתה. השופט קבע כיהתובע לא הרים את נטל ההוכחה בעניין. כלומר, הוא לא הוכיח שנתבע זה אכן תקף אותו וגרם לו נזק. לא זו אף זו, הרי שכתב האישום הפלילי שהוגש נגד הנתבע השני בוטל אף הוא. לכן, נקבע כי התובע לא היה יכול להסתמך על עובדותיו לשם הוכחת טענותיו. משכך, הנתבע השני לא חויב בתשלום פיצוי אלא, התובע הוא שחויב לשלם לו הוצאות משפט בסך 6,000 ₪.
