פירוק שיתוף בדירה, על ידי איזון משאבים, לפני גירושין

חלוקת רכוש בין בני זוג נשואים תלויה במועד נישואיהם. מי שהתחתן לפני חקיקת חוק יחסי ממון, חל עליו הדין הקודם שנקרא גם "חזקת השיתוף". לפי דין זה, בית המשפט צריך לקבוע האם הנכס שלפניו שייך לבן זוג אחד או לשניהם, כאשר נקודת המוצא הינה שכל רכוש של התא המשפחתי נחשב נכס משותף (גם אם הוא רשום רק על שם אחד מבני הזוג).

לעומת זאת, מי שהתחתן לאחר חקיקת החוק, חל עליו הדין של חוק יחסי ממון שקובע "איזון משאבים". חוק יחסי ממון קובע כי חלוקת הרכוש בין בני הזוג תעשה במסגרת איזון משאבים בסופו של הליך הגירושים. למרות זאת, גם לגבי זוגות שנישאו לאחר חקיקת חוק יחסי ממון נשאלת השאלה האם דירה של בני זוג, שרשומה רק על שמו של אחד מהם, ניתן להגיש לגביה בקשה לקבלת סעד הצהרתי עוד טרם פקיעת הנישואים.

יש לכם שאלה?

פורום הסכם ממון

פורום חלוקת רכוש

פורום זכויות הגבר במשפחה

במקרה דנן, הצדדים להליך התחתנו בשנת 1993 ונולדו להם שלושה ילדים הקטינים. התובעת טענה כי חיי הנישואים נקלעו למשבר בגלל התנהגותו של הנתבע, שבאה לידי ביטוי באיומים עליה והתנהגות לא ראויה לילדיו הקטינים. האישה ביקשה מבית המשפט להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים, שלה ושל בעלה הנתבע בהליך זה. לטענתה, לאור התנהגותו של בעלה, היא נאלצה לעזוב את הבית ולגור יחד עם אימה

טענות הצדדים

הדירה לגביה הוגשה בקשת פירוק השיתוף נרכשה שנה לפני ניהול הליך זה והנתבע רשום כרוכש יחיד בהסכם הרכישה. התובעת ביקשה מבית המשפט להצהיר כי מחצית מהדירה שייכת לה. הנתבע טען כי התובעת מעלילה עליו לגבי התנהגותו. לדבריו, הוא אוהב את אשתו אהבה עזה ורוצה לעשות הכל לשם שלום בית. לגופו של עניין, התובע ציין כי הדירה נרכשה על ידיו ונרשמה על שמו, וזאת משום שמרבית הכספים לרכישת הדירה היו שלו או התקבלו אצלו כירושה או הלוואה מבני המשפחה. הנתבע הוסיף וטען כי מכיוון שהצדדים התחתנו בשנת 1993, חל עליהם המשטר של חוק יחסי ממון. אי לכך, טען הנתבע, "אין לדון כעת בנושא השיתוף שלא במסגרת חוק יחסי ממון".

האם ניתן לבקש פסק דין הצהרתי בנוגע לזכויות בדירה לפני פירוק הנישואים?

חוק יחסי ממון קובע נוסחה כי במסגרת פירוק הנישואים, יערך איזון משאבים בין הצדדים. במסגרת איזון משאבים זה, הצדדים דנים בזכויות בן הזוג בבית ששייך לבן הזוג השני. למרות זאת, בית המשפט ציין כי ההלכה הנהוגה במקרים כגון דא היא כי במקביל למשטר של חוק יחסי ממון, ממשיך לחול גם הדין הכללי. דהיינו, ניתן לנסות ולהוכיח שיתוף בנכסים, ללא קשר להיותם של בני הזוג נשואים או לא.

לשאלה האם רשאי בית המשפט ליתן סעד הצהרתי באשר לרכוש הצדדים היו תשובות סותרות בפסיקה. בית המשפט, במקרה הנוכחי, ציטט הלכה שאומרת כי יש הבדל בין הצהרה מניעתית, שמבוקשת על מנת לקבוע כי נכס מסוים לא יאוזן בעתיד, לבין הצהרה פוזיטיבית על שיתוף בנכסים מכוח הדין הכללי.

"לא ניתן לדון בסעד המניעתי אבל מבחינה פוזיטיבית, יש אפשרות לדון האם מכוח הדין הכללי נוצר שיתוף ברכוש. כלומר, אין קשר מחייב בין הנישואים לשיתוף בנכסים. שיתוף בנכסים יכול להיווצר ללא קשר לשאלת הנישואים", נכתב בפסק הדין. לסיכום, הטענה של הנתבע נדחתה. בית המשפט קבע כי ניתן לדון בשאלה ההצהרתית של הרכוש המשותף בדירת המגורים, וזאת למרות שטרם פקעו נישואיהם של בני הזוג.