החלטה בדבר ביטול כתבי אישום נגד הורים שלא שלחו ילדיהם לבי"ס

חוק חינוך חובה מחייב כל הורה לילד בגיל מסוים, לשלוח אותו לבית ספר. הורה שמונע מילדו ללכת לבית הספר, חשוף לאישום פלילי. כפי שנראה להלן, בתי המשפט רגישים בדרך כלל לסוגיה של חינוך הילדים. אי לכך, לא אחת יעשה בית המשפט כל אשר ביכולתו ליישב את המחלוקות בין משרד החינוך וההורים דרך משא ומתן, ולא דרך הרשעה פלילית.

המקרה הנוכחי הינו משפט פלילי שהתנהל כנגד 41 הורים שסירבו לשלוח את ילדיהם לבית ספר בחיפה. ההורים הואשמו בביצוע עבירה על חוק לימוד חובה. על פי עובדות כתב האישום, אגף החינוך בעיריית חיפה שלח להורים מכתבים, ובהם ההורים קיבלו התראה כי הם עוברים על חוק חינוך חובה. כמו כן, הוסברו להורים תוצאות מעשיהם. ההורים, מצידם, המשיכו לעמוד על סירובם.

טענות הצדדים

ב"כ הנאשמים טענה כי הורי התלמידים שכרו מבנה מיוחד עבור התלמידים, וזאת משום שהמבנה שהעמידה לרשותם עיריית חיפה לא עמד בסטנדרט הראוי. כמו כן, הנאשמים העלו טענות שונות כנגד מיניו מנהלת בית הספר החדשה. המדינה, מצידה, ציינה כי מנהלת בית הספר הנוכחית מונתה השנה והיא בעלת הכישורים המתאימים לתפקיד. כמו כן, העירייה טענה כי היא הכשירה מבנה עבור בית הספר ועד להשלמת הבנייה היא העמידה לרשות בית הספר מבנה זמני שעומד בכל הדרישות מבית ספר תקני.

הכרעת בית המשפט

בית המשפט ציין כי הוא ביקר בשלושת המקומות המוזכרים, בבניין שעובר שיפוץ, בבניין החלופי ובבניין אשר שכרו הורי התלמידים. נקבע כי המבנה הזמני שסיפקה עיריית חיפה היה מבנה מטופח ותקין. כמו כן, השופט ציין כי את הסיור ערכה מנהלת בית הספר שהותירה רושם טוב על בית המשפט. "מינויה של המנהל נראה כאחת המחלוקות החשובות בין הצדדים. אומנם גם המבנה ששכרו ההורים ובו לומדים כעת התלמידים נראה מטופח אך עדיין, מדובר בכיתות לימוד קטנות מאלו של המבנה הראשון ובחצר קטנה", נכתב בפסק הדין.

לסיכום סוגיה זו, בית המשפט ציין כי המבנה אשר הוכשר על ידי עיריית חיפה היה המתאים ביותר מבין שלושת המבנים. אי לכך, נקבע כי טענתם של ההורים בדבר תקינותו נדחית. כמו כן, הטענות כנגד המנהלת החדשה נדחו גם כן, וזאת משום שחזקה על משרד החינוך שהוא בוחר את האדם המתאים ביותר לתפקיד.

הכרעה באישום לגופו

לאחר הסיור במקום, ב"כ הנאשמים טענה כי על פי סעיפי החוק נאמר במפורש כי הגורם המוסמך לשלוח מכתב התראה להורים הינו מנהל בית ספר ואף לא גורם אחר. במקרה זה, מי ששלחה את המכתב הייתה קצינת הביקור הסדיר, שאינה מנהלת. ב"כ הנאשמים טענה אפוא כי לא קוימה דרישת החוק ודין האישום להתבטל. העירייה טענה מצידה כי קצינת הביקור הסדיר שימשה כ"זרועה הארוכה" של המנהלת, ולכן צריך לדחות טענה זו.

בית המשפט ציין כי סירוב ההורים לשלוח את ילדיהם לבית ספר לא היה מקובל כלל וכלל. "הנאשמים היו צריכים למלא אחר הכללים המחייבים והיה אסור להם לעשות דין עצמי", נכתב בהכרעת הדין. למרות זאת, ולגוף הבקשה, נקבע כי סעיף 4(ב)(2) אכן קובע באופן מפורש שהורה יועמד לדין רק לאחר ש"מנהל בית הספר של המוסד החינוכי שלח לו מכתב התראה בדואר רשום". במקרה דנן, נקבע כי נראה שהמחוקק התכוון לקבוע זאת באופן מפורש, וזאת משום שתפקידיו של קצין הביקור הסדיר הוסדרו בחלקו האחר של החוק. לסיכום, בית המשפט סירב להכיר בטענת המאשימה כי הדרישה מולאה באופן מהותי על ידי קצינת הביקור הסדיר. אי לכך, נקבע כי בהיעדר אזהרה על פי החוק, לא היה מקום להגשת כתבי האישום ולכן הם בטלים.

לסיכום, אומנם בית המשפט ביטל את כתבי האישום נגד ההורים, אך הוא רמז להם "רמז עבה" כי לאחר שיקבלו מכתב מהמנהלת כנדרש, לא יהיה מנוס מהרשעתם בדין. בפסק דינו של בית המשפט היה כדי להזהיר את ההורים כי כדאי להם להתחיל ולמלא אחר ההוראות של משרד החינוך, ולשלוח את ילדיהם למוסד המוכר ולא להקים להם מוסדות אלטרנטיביים.