כאשר בתי המשפט נדרשים לגזור את עונשיהם של עבריינים סדרתיים, נראה כי הנטייה תהיה להחמיר עם אלה אשר ביצעו מספר רב של עבירות (וכתוצאה מכך הם "מתגאים" בעבר פלילי עשיר). להלן נתאר את גזר דינו של בית המשפט בעניינו של נאשם שהורשע במספר רב של עבירות זיוף ומרמה.
יש לכם שאלה?
הנאשם במקרה דנן הורשע במסגרת עסקת טיעון במגוון רחב של עבירות הונאה, זיוף וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. למעשה, הנאשם הורשע בסה"כ בביצוע 16 סוגי עבירות שונות (!) בין השנים 2003-2005. על פי כתב האישום, הנאשם קיבל לידיו בדרך עלומה מספר רב של כרטיסי אשראי ומספרי תעודות הזהות של לקוחות כולל כתובותיהם. ב-18 הזדמנויות הוא יצר קשר טלפוני עם בעלי עסקים וביצע רכישות טלפוניות של 22 מסכי מחשב דקים, מחשבים וציוד היקפי, מעבדי מזון וציוד לתינוקות. שיטת הפעולה עבדה באופן הבא. הנאשם היה קובע עם בעלי העסק שנהגי מוניות מטעמו יאספו את הסחורה, ואילו נהגי המוניות היו פוגשים בו במקומות שונים. ב-13 הזדמנויות שונות, הנאשם התייצב בעצמו בבתי עסק שונים, וביצע רכישות באמצעות כרטיסי אשראי גנובים. הנאשם החזיק 13 טלפונים סלולאריים ושלושה רכבים שונים. כמו כן, הנאשם הואשם כי הוא איים על מנהלת מחלקה בביטוח הלאומי ש"יפוצץ לה את האוטו".
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום נרחב אשר כלל 48 אישומים ו-124 עדי תביעה. לנאשם מונה סנגור ציבורי ולאחר זמן מה הצדדים הגיעו להסדר טיעון. הוסכם כי הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן. באשר לעונש, הוסכם כי התביעה תבקש להטיל עליו 42 חודשי מאסר (שיכללו הפעלת שני מאסרים על תנאי) ואילו הסנגור יבקש להסתפק ב-22 חודשי מאסר כולל הפעלת המאסרים על תנאי.
נסיבותיו האישיות של הנאשם
בית המשפט ציין כי לנאשם עבר פלילי עשיר של עבירות רכוש, הצתה ועבירות סמים. תסקיר שירות המבחן בעניינו עמד על כך שמדובר בנאשם בן 31, נשוי ואב לשלושה ילדים. בנו הראשון נולד כאשר הנאשם היה בן 21 ואשתו - בת 16. שירות המבחן ציין כי הנאשם לא עובד ומתפרנס מקצבת הכנסה של הביטוח הלאומי. כמו כן, צוין כי אומנם הנאשם הביע את רצונו להשתקם, אולם דבריו נאמרו "בשל מצבו המשפטי". לסיכום, שירות המבחן סבר שאין סיבה להתערבות טיפולית ולא ניתנה המלצה קונקרטית בעניינו של הנאשם.
הטיעונים לעונש
התביעה ביקשה להשית על הנאשם את הרף העליון שהוסכם בהסדר הטיעון. השיקולים אשר נמנו על ידי התביעה בעניין זה היו - היקף ההונאה, שיטת הביצוע, השיטתיות, הקושי בגילוי, עברו הפלילי המכביד של הנאשם ותסקיר שירות המבחן שציין כי הנאשם לא הפנים את השלכות מעשיו על נפגעי העבירה. מנגד, ההגנה ביקשה להסתפק ברף הנמוך של הענישה. לטענת הסנגור, מתוך כתב האישום המקורי נמחקו 11 אישומים. כמו כן, הסנגור ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, שכן הוא "בן למשפחה במצב כלכלי נמוך". במסגרת טענות ההגנה לעונש, הסנגור הוסיף וביקש שלא להתעלם מ"הודאתו של הנאשם וחיסכון הזמן השיפוטי" בתור שיקולים ראויים להקלה בעונש.
הכרעת בית המשפט
בית המשפט קבע כי היו מגוון של שיקולים במקרה דנן שהובילו להחמרה בעונשו של הנאשם. למש, הנאשם ביצע כמות עבירות רבה במשך תקופה ארוכה, ומעשיו התאפיינו בתחכום רב. השופט ציין כי אומנם הנאשם הודה בביצוע העבירה, אולם החרטה שלו לא הייתה "כנה ומלאה".
הודגש כי אמצעי הזהירות הרבים בהם נקט הנאשם לימדו על מסוכנתו הרבה. כמו כן, בניגוד לדברי הסנגור בדבר מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, הפרטים אותם רכש הנאשם במרמה לא היו מוצרי יסוד בסיסיים, כי אם מוצרי מותרות. הנאשם עסק מצד אחד בגניבה, ומצד שני טען כי אינו עובד ומסתמך על קצבאות מהביטוח הלאומי. מעשיו של הנאשם פגעו בבעלי העסקים, ובמיוחד כאלו שלא פוצו בסופו של דבר על ידי חברות כרטיסי האשראי.
לסיכום, בית המשפט אימץ את דרישות התביעה, וגזר על הנאשם 42 חודשי מאסר לריצוי בפועל. כמו כן, נגזר על הנאשם קנס של 18,000 ₪. בנוסף, בית המשפט הורה לנאשם לפצות את נפגעי העבירה, כל אחד לפי מידת הנזק שנגרם לו, בסכום כולל של 76,000 ₪.
עודכן ב: 17/10/2012




