הגדרת "תאונת דרכים" מצויה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לצורך כל תביעה של חברת הביטוח, ישנו צורך להוכיח כי התקיימו היסודות של ההגדרה. אולם גם לאחר קבלת ההגדרה, על התובע להוכיח את גובה הנזק שנגרם לו, ושלפיו על בית המשפט לפסוק לו פיצויים. המקרה שלפנינו מדגיש את ההתחשבות של בית המשפט מליקויים בריאותיים מהם סבל התובע טרם התאונה.

 

יש לכם שאלה?
פורום תאונות דרכים
פורום נזיקין

 

התובעת, אשר נסעה באוטובוס, ביקשה לרשת ממנו בתחנה. לאחר עצירת האוטובוס, התובעת החלה לרדת ממנו, אולם אז נהג האוטובוס החל לנסוע, וגרם לכך שהתובעת נפלה מהאוטובוס על המדרכה.

 

הנתבעות, אשר היו חברת האוטובוסים וחברת הביטוח שלה, הכירו בנסיבות המקרה כ"תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים. עם זאת, בין התובעת לבין הנתבעות הייתה מחלוקת אשר נגעה לגובה הנזק שנגרם לתובעת.

 

לפי התיעוד הרפואי, התובעת פונתה על ידי בנה לקופת החולים, שם אובחנה כמי שנפגעה בכתף, בזרוע, באמת ימין, ובברך ימין, אולם לא זוהו שברים. התובעת נזקקה לטיפול פיזיותראפי, טיפול תרופתי וזריקות לכתף, כאשר לטענתה כל הטיפולים הנ"ל לא עזרו לה.

עברה הרפואי של התובעת לימד על בעיות שונות בתחום בריאות הנפש, וכן בעיות שונות בתחום האורתופדי. לפיכך, חוות דעת מומחה אשר הוגשה לבית המשפט ייחסה לתובעת נכות בשיעור של כ-10% בכתף ימין, מתוכם 7% נזקפו על חשבון מחלתה הקונסטיטוציונאלית, ורק שלושה אחוזים כתוצאה מהתאונה. כמו כן, חוות הדעת ציינה כי על אף תלונות של התובעת לגבי פגיעה ברגלה הימנית, הרופא היה סבור כי לא נגרמה לה כל פגימה או נכות.

 

התובעת העידה כי עובר לתאונה הייתה פעילה, ונהגה לערוך קניות,לבשל, ולהשתתף בפעילות במועדון, אליו נסעה באוטובוסים. אולם לאחר התאונה היא הוגבלה בפעילויות יום יומיות, כגון רחצה, עריכת קניות, ניידות, ואף אכילה. בשל כך, התובעת טענה כי היא הייתה זקוקה לעזרה רציפה ומתמדת של צד ג', אותה היא קיבלה בעיקר מילדיה.

 

מנגד, הנתבעות טענו כי התובעת ניסתה להשליך את כל חולייה הקודמים לתאונה, כאשר הלכה למעשה מצבה הרפואי כלל לא הורע. במסגרת טענה זו, הנתבעות הסתמכו על תביעת סיעוד אשר התובעת הגישה בשנת 2000.


הכרעת בית המשפט

 

השופטת קבעה כי תפקודה של התובעת עובר לתאונה היה טוב יותר ממצבה לאחריה, וכראייה ציינה את העובדה שהתובעת נפגעה עת שנסעה, באופן עצמאי, באוטובוס, פעולה שהיא לא הייתה יכולה לבצע לאחר מכן. עם זאת, השופטת גם הכירה בכך שלא ניתן היה לקבוע שהתובעת הייתה אישה בריאה לפני התאונה, וכי הוכח שהיא סבלה מחוליים רבים ומהגבלות שונות, וכן כי חלק מהליקויים בתפקודה היו טבעיים ונבעו מגילה המתקדם.

 

השופטת הדגישה כי גם לפי חוות דעת המומחה אשר הוגשה לה, מצבה של התובעת הורע כתוצאה מהתאונה. השופטת העריכה את ההרעה בנכותה של התובעת בכתף ימין בסכום של כ-100 ₪ לחודש. בהתחשב בגילה ובתוחלת חייה, השופטת קבעה כי הפיצוי אשר הגיע לתובעת היה על סך 9,909 ₪ לעתיד, וכן פיצוי גלובאלי בסך 3,600 ₪ לעבר.

 

כמו כן, השופטת פסקה לזכות התובעת פיצוי בגין נזק לא ממוני, אשר נבע מהות הפגיעה, גילה, ובטיפול הרפואי שקיבלה בעקבות התאונה, והעמידה אותו על סכום של כ-7,500 ₪.

 

לסיכום, בית המשפט קיבל את התביעה והעמיד את סכום הפיצויים לו הייתה זכאית התובעת על 21,009 ₪, להם הוסיף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% ומע"מ.