במידה ואדם נפגע במהלך שירותו הצבאי, ונגרמת לו חבלה לצמיתות, עליו לפנות אל קצין התגמולים בכדי שהאחרון יכריע האם פגיעתו של המבקש הייתה תולדה של תאונה או פציעה שנגרמו במהלך שירותו הצבאי. במידה והתשובה לכך חיובית, קצין התגמולים במשרד הביטחון יסווג את הפגיעה, אופיה, חומרתה והפיצוי המגיע בגינה.
יש לכם שאלה?
במקרים לא מעטים, מתעוררות מחלוקות בין המבקש לבין קצין התגמולים. אחת המחלוקות הנפוצות בעניין זה עוסקת בקיומו או העדרו של קשר סיבתי בין מצבו הרפואי הנוכחי של המבקש לבין שירותו הצבאי. במילים אחרות, האם התקיים קשר סיבתי עובדתי בין הפגיעה הבריאותית ממנה סובל המבקש לבין מקרה שקרה במסגרת השירות הצבאי אותו ביצע האחרון. במקרים בהם טענותיו של הנכה נדחות על ידי קצין התגמולים, פתוחה בפניו הדרך לערער על כך בפני וועדה רפואית לעררים במשרד הביטחון (וועדה רפואית עליונה).
להלן דוגמא למקרה כאמור. מדובר בערעור על החלטת קצין התגמולים וזאת משום שהאחרון לא הכיר בקשר הסיבתי בין שירותו הצבאי של המערער לבין מחלתו. בשל אי ההכרה, נקבע כי הנפגע לא היה זכאי לפיצוי בעבור נזקיו הלכאוריים. ערעור זה נשמע בפני וועדת הערר אשר הורכבה משופט ושני רופאים.
תאונת דרכים במהלך השירות הצבאי
השתלשלות העניינים החלה בשנת 1984, כאשר המערער גויס לצה"ל. עם גיוסו, נקבע לו פרופיל רפואי 97 והוא שירת בחובה ולאחר מכן בקבע בחיל האויר במסגרת מערך הנ"מ. בשנת 2002, המערער היה מעורב בתאונת דרכים במסגרת שירותו הצבאי. לאחר התאונה, הוא אובחן הנפגע כסובל מפגימות בצוואר ובגב. כעבור כשנה הורד פרופילו הרפואי של המערער ל-45. בגין נזקים אלו פנה המערער אל קצין התגמולים בבקשה שיכיר בפגיעותיו כחלק משירותו הצבאי, וכפועל יוצא מכך, ככאלה אשר יכולות היו לזכותו בפיצויים. קצין התגמולים דחה את הבקשה.
המערער טען כי מכאוביו נגרמו בשל התאונה בה הוא נפגע במסגרת שירותו הצבאי. אי לכך, לטענתו, היה על קצין התגמולים להגיע למסקנה דומה ולאשר את בקשתו מלכתחילה. טענותיו לעיל של המערער נתמכו בחוות דעת של מומחה רפואי מטעמו. מנגד, קצין התגמולים טען כי סבלו של המערער לא היה תולדה של תאונת הדרכים שעבר. נטען כי המערער סבל מפגם התפתחותי מסוג שוירמן, ופגם זה היה הגורם לפגיעותיו הרפואיות. קצין התגמולים הוסיף וטען כי לתאונת הדרכים "לא היה כל קשר למצבו הרפואי של המערער, אשר לא היה משתנה גם בהינתן והיא מעולם לא התרחשה". טענותיו של קצין התגמולים נתמכו - גם הן - בחוות דעתו של מומחה רפואי (מטעם משרד הבטחון).
דיון והכרעה – מצבו הרפואי של המערער נגרם עקב תאונת הדרכים
וועדת הערר בחנה את טענות הצדדים, התרשמה מחוות הדעת שהוגשו לעיונה ומסרה את החלטתה. הוועדה העדיפה את חוות דעתו של המומחה מטעמו של התובע. מעיון בחוות דעת זו ניתן היה ללמוד כי אכן תאונת הדרכים הייתה הסיבה למצבו הרפואי של המערער. לאחר שהוועדה אימצה את חוות דעתו של המומחה מטעם המערער, צוין כי גם בהנחה שמצבו הרפואי של המערער אכן היה קשור בתסמונת שוירמן, הרי שתסמונת זו הייתה רדומה ולא גרמה למערער כל הגבלה במהלך שירותו הצבאי.
צוין כי האירוע אשר גרם להגבלותיו של המערער היה תאונת הדרכים, גם בהנחה שאותה התאונה רק עוררה את תסמונת השוירמן, הרי שעדיין ניתן היה לראות בתאונה את הגורם למצבו הרפואי של המערער. נקבע כי המחלה לא התפתחה באופן הדרגתי, אלא התפרצה כהרף עין לאחר התאונה. לאור העולה מן המקובץ, מצאה וועדת הערר כי היה נכון לקבל את בקשותיו של המערער והכירה בפגיעותיו ככאלה אשר נגרמו עקב שירותו הצבאי, על כל המשתמע מכך.
.png)
