על פי ההלכה המשפטית, בית המשפט ירשיע נאשם שהודה בביצוע עבירה שיוחסה לו. זאת אלא אם כן מדובר בנסיבות יוצאות דופן, בהן הנזק הצפוי מההרשעה אינו סביר ביחס לחומרת העבירה. רק בנסיבות אלו, בית המשפט יכול להפעיל את הסמכות שהוקנתה לו בחוק ולהימנע מהרשעה של נאשם שהודה בביצוע עבירה, או שהוכח שאכן עבר אותה. יש לציין שבכל מקרה בו עולה הבקשה להימנע מהרשעה, יש לשקול את נסיבות ביצוע העבירה, חומרתה ומהותה, אל מול האינטרס הציבורי ונסיבותיו האישיות של הנאשם. להלן דוגמא לכך.
יש לכם שאלה?
פורום עבירות מין
פורום כתב אישום
פורום רישום פלילי
פורום מעצר
במקרה דנן, הנאשם הודה בביצוע עבירות של החזקת ופרסום חומר תועבה ובו דמותו של קטין. מפירוט נסיבות ביצוע העבירות, כפי שהופיעו בכתב האישום, עלה שהנאשם גלש לאתרים באינטרנט בהם הוצגו תמונות פורנוגראפיות של קטינות בעירום חלקי ומלא ותמונות של קטינות מקיימות יחסי מין עם בוגרים. הנאשם הוריד תמונות אלו למחשבו הפרטי ושמר אותם שם ועל גבי תקליטורים. הנאשם אף העביר חלק מהתמונות לגולשים אחרים באינטרנט.
החקירה נגד הנאשם נפתחה בעקבות פנייה של גולשת למועצה לשלום הילד, לאחר שהראשון פנה אליה באינטרנט ואמר לה שהוא נמשך לקטינה אותה הציג כבתו בת ה-13, וצילם אותה בעירום. הנאשם אף שלח לגולשת תמונות של הקטינה בעירום. כאמור, הנאשם הודה בעבירות שיוחסו לו.
יש לציין שהצדדים הסכימו לשלוח את הנאשם לשירות המבחן על מנת לקבל תסקיר בעניינו, טרם ההרשעה. במסגרת תסקיר שירות המבחן, הומלץ שלא להרשיע את הנאשם בדין אלא להעמידו לתקופת מבחן של שנה ולהורות על ביצוע עבודות שירות. חרף ההמלצה, התביעה ביקשה להרשיע את הנאשם בדין.
מנגד, הסנגורית ביקשה להימנע מהרשעה בשל מספר סיבות: ראשית, נטען שהנאשם ניהל אורח חיים נורמטיבי ולקח אחריות על מעשיו. בנוסף, הוא הביע חרטה, סייע למשטרה והודה בביצוע המעשים מיד. הסנגורית אף הפנתה את תשומת לב השופטת לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ועד להגשת כתב האישום, לרבות תהליך השיקום החיובי אותו הנאשם עבר בתקופה זו. נטען שמכלול נסיבות אלו, יחד עם החשש לפגיעה בעתידו המקצועי של הנאשם במידה ויורשע, הצדיקו את קבלת המלצת שירות המבחן.
האם להימנע מהרשעה?
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, השופטת החליטה שלא להיעתר לבקשת הסנגוריה והנאשם להימנע מהרשעתו. היא הדגישה שאמנם שירות המבחן המליץ לעשות זאת במסגרת התסקיר שניתן, אך שיקוליו לא היו דומים בהכרח לשיקולי בית המשפט. זאת מאחר ושירות המבחן נדרש לבדוק את ההיבט של שיקום הנאשם, בעוד שבית המשפט בחן את כלל שיקולי ההרשעה, לרבות ההיבט ההרתעתי וחומרת העבירה.
בנסיבות המקרה דנן, החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין הייתה חמורה מאחר והיא הוותה חלק ממערך ההפצה הכולל של תמונות אלו, שפגעו בקטינים וניצלו אותם. קרי, התכלית של איסור החזקת תמונות אלו נועדה להגנה על הערך המוגן של שלום הקטינים ומניעת ניצולם באמצעות הפרסום.
האפקט המצטבר והשפעתו על העונש
יתרה מזאת, לא זו שהנאשם החזיק פרסומי תועבה, הוא העביר חלק מהם לאחרים באמצעות רשת האינטרנט. בכך, מעשיו קיבלו משנה חומרה. השופטת קבעה שבשל סיבה זו, לצד האפקט המצטבר של שתי העבירות, לא היה ניתן להחריג את עניינו של הנאשם ולהימנע מהרשעתו.
עם זאת, יש לציין שהשופטת לא התעלמה כליל מטיעוניה של הסנגורית אלא, נתנה להם ביטוי בגזר הדין וקבעה שהם הצדיקו הקלה בעונש, אך לא הימנעות מהרשעה. בסופו של דבר, השופת דחתה את הבקשה להימנע מהרשעה. גזר הדין שהושת על הנאשם היה כדלקמן: 5 חודשי מאסר על תנאי וביצוע עבודות שירות לציבור בהיקף של 100 שעות.
