דיני הנישואים והגירושים במדינת ישראל נדונים על פי הדין הדתי. כלומר, כל מי שרוצה להתחתן או להתגרש בישראל צריך לעשות זאת בהתאם לדין הדתי אשר חל עליו. לא תמיד יש התאמה מלאה בין הדינים הדתיים לבין החוקים האזרחיים של המדינה. המקרה שיובא להלן מתאר סיטואציה מעניינת של התנגשות בין שתי מערכות הדינים הללו.
יש לכם שאלה?
על פי הדין המוסלמי, גבר יכול לגרש את אשתו גם ללא הסכמתה (זאת בניגוד לדין היהודי לפיו האישה צריכה לקבל את הגט מרצון, אחרת אין תוקף לגירושים). למרות הדין המוסלמי, חוק העונשין קובע כי מי שמתיר נישואים "בעל כורכה" של האישה, דינו מאסר חמש שנים. כך נוצר מצב "מוזר" לפיו במידה וגבר מוסלמי מגרש את אשתו ללא הסכמתה, הגירושים אומנם תקפים אבל הוא צפוי לסנקציה פלילית.
כנגד הנאשם במקרה דנן הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבירה של התרת קשר נישואין בעל כורחה של האישה. הנאשם הודה בביצוע העבירה וכעת בית המשפט נדרש להכריע בשאלת העונש. כתב האישום ציין כי הנאשם היה נשוי למתלוננת אבל בעת דיון בין הצדדים בבית הדין השרעי, הוא ביצע הליך של גירוש חד צדדי ללא הסכמתה. לאחר ביצוע המעשה, הוא הגיש בקשה לבית הדין השרעי לתת תוקף לגירושים, ובית הדין השרעי נעתר לבקשתו כחצי שנה לאחר ביצוע העבירה.
טענות הצדדים לעונש
המאשימה טענה כי במקרה זה מדובר בעבירה חמורה שהעונש המקסימאלי שנקבע לצידה עומד על חמש שנים. נקבע כי עבירה זו מהווה פגיעה חמורה במעמד האישה ולכן יש להחמיר עם בעלים כגון הנאשם דנן. סנגורו של הנאשם תיאר בפני בית המשפט את הנישואים בין הצדדים כ"זוגיות שעלתה על שרטון עוד לפני ביצוע הגירוש, כפי שעלה מעובדות כתב האישום". לטענתו, הגירוש בוצע לאחר שהמתלוננת הטיחה באביו של הנאשם טענות קשות, ולכן זה התרגז וגירש אותה.
החלטת בית המשפט
כאמור, בית המשפט הדגיש כי העבירה אותה הנאשם ביצע הייתה עבירה חמורה, ועדות לכך ניתן היה לראות מהעונש החמור שהמחוקק החליט לקבוע לצידה. "המעשה אותו ביצע הנאשם היה תוך כדי דיון משפטי ובמעשיו הוא גרם להשפלתה של המתלוננת", נקבע בגזר הדין. השופט קבע כי אומנם המעשה היה "אפשרי מבחינת הדין הדתי", אבל הדין האזרחי קבע כי "מעשה זה הינו אסור מבחינה פלילית". המשמעות לכך הייתה כי אומנם גירוש האישה תופס מבחינת דיני המשפחה המוסלמים, אבל מדינת ישראל רשאית להעניש את מבצע המעשה בדין פלילי.
הסנגור ביקש מבית המשפט להתחשב במרשו ולא לקבוע פיצויים בגין העובדה שלנאשם יש חוב כלפי הביטוח הלאומי בשל מזונות שהוא חייב לאשתו לשעבר. בית המשפט ציין כי לא היה קשר בין השניים, מזונות לחוד ופיצויים לחוד. הפיצוי הינו עונש על ביצוע העבירה והוא נועד לפצות את הקורבן על ההפסד הכספי שבביצועה, ואילו מקור החיוב במזונות הינו אחר והוא בדיני המשפחה הנהוגים בישראל. לסיכום, בית המשפט גזר על הנאשם עונש של 12 חודשי מאסר, מתוכם חמישה חודשים בפועל אשר יומרו בעבודות שירות, ואילו היתר יהיו על תנאי. כמו כן, הנאשם חויב לשלם למתלוננת סכום של 30,000 ₪.
במקרה זה אנו רואים התנגשות מסוימת בין מערכת המשפט הדתית לבין מערכת המשפט האזרחית. אומנם המעשה שהנאשם עשה היה כפוף לסנקציה פלילית, אולם לא ניתן לבטל את המשמעות הדתית שלו. לכן, ביצוע המעשה זיכה אותו במבוקשו, גירושים, אבל זאת תוך כדי שהוא ביצע עבירה עליה נשפט ונענש.
עודכן ב: 17/10/2012
