חזקת השיתוף היא כלל משפטי הקובע כי כל הרכוש אשר נצבר במהלך חייהם המשותפים של בני זוג יתחלק שווה בשווה בין שניהם במקרה של גירושין. כיום חזקת השיתוף חלה רק על בני זוג אשר נישאו לפני שנת 1974 עת נחקק חוק יחסי ממון המהווה את הדין הנוכחי בנושא, ומציע הסדר מעט שונה.
יש לך שאלה?
להלן המרצת פתיחה אשר הוגשה בידי אישה תושבת הצפון, כנגד אזרחים אשר רכשו מידי בעלה שתי חלקות קרקע. לטענתה של האישה, זכויותיה בקרקע גברו על זכויותיהם של הקונים, וזאת מכוח חזקת השיתוף לעיל.
טענות הצדדים
לטענת האישה, הלכה פסוקה היא כי זכותה של האישה ברכוש הבעל או הרכוש המשותף חזקה מזכותו של צד ג' ברכוש דנן. אי לכך, נטען שכותה של האישה בשתי החלקות נשוא תביעה זו גברה על זכותם של רוכשי הקרקע. וזאת מאחר והיא הייתה הבעלים של מחציתן של שתי החלקות דנן.
מנגד, הרוכשים טענו כי ההלכות אותן ציטטה אשתו של בעל הקרקע לא היו יפות למקרה דנן, משום שהן התייחסו אך ורק לזכויותיה בדירת המגורים של בני הזוג, עליה המחוקק ראה לנכון להגן. זאת לאור חשיבותה הרבה והיותה הכרחית לקיום מינימאלי של בני הזוג. לפיכך, לשיטת הרוכשים, מן הראוי היה לדחות את התביעה.
דיון והכרעה – התביעה נדחתה
השופט האזין לטענות הצדדים, בחן את הדין הנוהג ומסר את הכרעתו. ראשית, הודגש שכלל לא הוכח כי האישה דנן הייתה זכאית להלכת השיתוף עליה התבססה בטענותיה. לא זו אף זו, גם לו האישה הייתה זכאית להלכת השיתוף, הרי שדין המרצת הפתיחה דנן היה להדחות. השופט נימק את החלטתו בכך שנפסק בעבר לא אחת כי זכויותיו של צד ג' ניגפו בפני זכותה של אישה הזכאית לחזקת השיתוף, אך ורק במקרים בהם המקרקעין שבמחלוקת היו דירת המגורים של בני הזוג. השופט אף ציין כי זכותם של הרוכשים לא הייתה צריכה להירשם בכדי לזכות בעדיפות. לפיכך, מאחר ודובר בחלקות שלא היו מסווגות כדירות מגורים, נפסק שדינה של המרצת הפתיחה להדחות.
השופט הוסיף וציין כי הסיבה לפסיקות קודמות ואף לפסיקה דנן הייתה השאיפה שלא להכשיל צדדים שלישיים תמי לב אשר הסתמכו על המרשם ורכשו נכס בידיעה כי הוא בבעלותו הבלעדית של הבעל כפי שרשום בטאבו. השופט הסביר כי במצבים בהם דובר בדירות מגורים, חזקה על הרוכשים כי בדקו טרם הרכישה האם היו לאישה זכויות קודמות בנכס. יחד עם זאת, כאשר דובר במקרקעין שאינו דירת מגורים, כמו במקרה דנן, הרי שהסתמכות על המרשם הספיקה ועל כן מן הראוי היה להגן על הרוכשים.
