כאשר בני זוג מחליטים לסיים את חייהם המשותפים ולהתגרש, במרבית המקרים ייכרת ביניהם הסכם גירושין. מקרים מסוימים יובא ההסכם לבית המשפט בכדי לקבל את הגושפנקא הפורמאלית – הכרה כפסק דין חלוט. לעיתים, כאשר לבני הזוג המצויים בהליכי גירושין יש ילדים, חלק מהסכם הגירושין יכלול הסכם מזונות. סכום המזונות מורכב ממספר גורמים: רמת החיים לה הורגל הילד, הכנסת האב והאם, צרכיו של הילד וכיוצא באלה.
יש לך שאלה?
הסכם המזונות כשמו כן הוא – הסכם. ומשכך, הרי שהוא כפוף לדיני החוזים הכלליים. בהתאם לכך ניתן לעתור לביטולו של הסכם מזונות במידה ונפל פגם בכריתתו. דוגמה לפגם בכריתה היא הטעות, אשר מוסדרת בסעיף 14 לחוק החוזים. על פי לשון החוק, פגם מתקיים בכריתתו של חוזה באם הצד הטוען לבטלות החוזה לא היה מתקשר בהסכם דנן במידה והיה יודע עובדה מסוימת. תנאי נוסף הוא שהצד השני ידע או אמור היה לדעת כי הצד שטעה לכאורה, אכן טעה ולא היה מתקשר בחוזה לו היה יודע את האמת לאמיתה.
רקע
לפנינו תביעה אשר נדונה בפני בית המשפט לענייני משפחה. במסגרתה, נבחנה תביעה אשר הוגשה בידי אישה כנגד בעלה לשעבר. מטרת התביעה הייתה הגדלת דמי המזונות אשר הנתבע נצטווה לשלם לטובת בנם המשותף של בני הזוג לשעבר. עילת התביעה המרכזית הייתה טענת הטעות בגינה התובעת דרשה לבטל את ההסכם ולהגדיל את סכום המזונות שנקבע.
התובעת טענה שבעת חתימת הסכם המזונות בעלה לשעבר השתכר סכום גבוה משמעותית מן הסכום אותו השתכר לאורך חייהם המשותפים. משכך, התובעת טעתה לחשוב כי הכנסתו הייתה נמוכה, ולכן הסכימה לדמי מזונות נמוכים יחסית. יתרה מזאת, לפי טענת התובעת, דמי המזונות שהוסכם עליהם היו נמוכים אף מן הממוצע באותן נסיבות, והתובעת לא הייתה מסכימה להם באם ידעה את הכנסתו האמיתית של התובע.
מנגד, לטענת הנתבע העלייה בהכנסותיו התרחשה זמן מה לאחר חתימת הסכם המזונות, ומשכך לא הייתה רלוונטית כלל לעניין טענת הטעות. שכן, הטעות יוחסה לפגם בכריתת ההסכם, ולא לשינוי המצב לאחריו. בנוסף, הנתבע טען כי בדיון משפטי בנוגע לדמי המזונות הזמניים, התגלעה מחלוקת בנוגע להכנסתו, אך התובעת לא דרשה מסמכים כלשהם בנושא, ומשכך, לא נוצר מצג שווא. יתרה מזאת, התובעת הייתה רשאית לדרוש מסמכים בנוגע להכנסתו של הנתבע ומשלא עשתה כן, לא היה לה להלין אלא על עצמה.
הכרעה
השופט האזין לעדויות הצדדים, בחן את הסכם המזונות ונתן את פסיקתו. בראשית הדברים, השופט ציין כי הסכם פשרה בין צדדים (הסכם המזונות), שקיבל תוקף של פסק דין, כמוהו כפסק דין של ממש, ולא בנקל יתקבלו טענות כנגד הסכם פשרה מן הסוג הזה. יחד עם זאת, בית המשפט הדגיש כי קיימים מצבים בהם ניתן יהיה לבטל הסכם כאמור, וזאת במידה ונפל פגם בכריתת ההסכם.
לגופו של עניין, השופט פסק כי התובעת לא הניחה תשתית עובדתית להוכחת טענת הטעות ואף לא התייחסה ליסודות הדרושים להתקיימותה. יתרה מזאת, וחשוב מכך, השופט קיבל את גרסת הנתבע כי בעת כריתת הסכם המזונות, האחרון השתכר סכומים נמוכים יחסית אשר היו קרובים מאוד לסכומים אותם הצהירה התובעת כי הייתה סבורה שהנתבע הרוויח. אי לכך בית המשפט החליט לדחות את התביעה.
