לא אחת אנו שומעים על מקרי התעללויות, פיזיות ומילוליות, המתבצעים ברחבי בתי הספר בהם לומדים ילדים וילדות, נערים ונערות. לאירועים אלו השפעה פסיכולוגית רבה על העוברים אותם, כאשר הורי התלמידים לא תמיד מודעים לחוויות ילדם או ילדתם במקום הלימודים. בפרשה הנידונה, אב גילה, כפי שנטען, על מעשי התעללות רבים שעבר בנו, ובין היתר מעשי התעללות מיניים, והחליט לתבוע בשם בנו את בית הספר בו למד ואת עיריית העיר בה היה ממוקם בית הספר.
יש לך שאלה?
במקרה דנן, אב הגיש תביעה בשם בנו כנגד משרד החינוך ואחת מן העיריות בקריות עבור אירועי השפלה שאותם עבר הילד במהלך השנים 1995-1994. כפי שנטען בכתב התביעה, הבן עבר מסכת של התעללויות והשפלות מיניות בפומבי בבית הספר, אשר כללו בין השאר מעשי סדום. האב טען כי אירועי ההתעללות הגיעו לשיאם במהלך שנת 1995, כאשר אחד התלמידים ביצע בבן מעשה התעללות מינית לנגד עיני תלמידים אחרים, ולנגד עיני הספרנית והמורה. כתוצאה ממעשה זה גילה האב על ההתעללות שעבר בנו, הפסיק לשלוח את בנו לבית הספר והגיש תביעת נזיקין זו. הנתבעות מצידן הכחישו את מסכת האירועים שתוארה בכתב התביעה, תוך שהן שמו דגש על כך שהאב ניצל את בנו ככלי לקבלת פיצויי עתק שלא כדין. הנתבעות אף ציינו כי האירוע הנטען בשנת 1995 היה אירוע בנאלי ותמים, אשר ודאי לא הצדיק תביעה זו.
דחיית התביעה
בית המשפט קבע כי לא הוכח בפניו שהייתה בפני בית הספר התראה אודות התעללות מינית אפשרית שארעה לתלמיד. בית המשפט קבע כי הוכח שהייתה אלימות כנגד התלמיד, בן התובע, אך הדגיש כי בית הספר טיפל כראוי במקרי האלימות המדוברים. כן הודגש כי בית הספר ניסה להתמודד עם מקרי האלימות ועם התלמיד האלים, עליו האב הפנה אצבע מאשימה. הדרך הנכונה, כפי שצויין, הייתה התמודדות עם האלימות ולא הרחקת הילד האלים מבית הספר והשארתו ללא מקום לימודים.
לא זו אף זו, צוין כי בית הספר פעל ברגישות, במקצועיות, באינטנסיביות ובאורח מתמיד. בנוסף, מהמסמכים אשר הונחו לפני בית המשפט עלה שבית הספר טיפל באופן חוזר ונשנה בבן התובע, וכי הוא ניסה "להעלותו על דרך המלך", על ידי כך שניסה לשלבו במסגרות חינוכיות ופסיכולוגיות. בית המשפט קבע כי לא הוכחה בפניו כל רשלנות של אחת מן הנתבעות, אלא הוכחה מקצועיות, אהבה, אכפתיות ורגש עמוק. לאור האמור, בית המשפט דחה את התביעה.
.png)
