על פי הפסיקה הישראלית, ישנם שני תנאי סף מצטברים לקיום מערכת יחסים של ידועים בציבור: חיי משפחה וניהול משק בית משותף. היות ולא ניתן לגבש קריטריונים מדויקים למונחים "חיי משפחה" ו"ניהול משק בית משותף", נקבע בפסיקה כי בחינת הקריטריונים הינה סובייקטיבית: כיצד תפסו בני הזוג את מערכת היחסים שביניהם. כפי שצוין בפרשה הנדונה, בפסיקה הוכרו מספר פרמטרים אשר עשויים לעזור בקביעה אם זוג נחשב לידועים בציבור, וביניהם: מגורים משותפים למשך תקופה ארוכה, ארוחות וסעודות משותפות, יציאות ובילויים לבדם ועם אחרים, נסיעות משותפות לחו"ל, דאגה האחד לשני ועוד. עם זאת, כל מערכת יחסים נבחנת בפני עצמה ואין קריטריונים מוחלטים המכריעים בשאלת קיום יחסי ידועים בציבור. סוגיה זו עולה בדרך כלל, בדומה למקרה זה, בקשר לנושא חלוקת הרכוש עם היפרדות בני זוג אשר לא היו נשואים.
יש לכם שאלה?
פורום ידועים בציבור
פורום חלוקת רכוש
על פי עובדות המקרה, פלוני רכש במהלך שנת 1990 אדמה נטושה ותכנן להקים עליה בית אירוח, מסעדה, יקב ובית בד. פלונית רצתה להקים באיזור מסעדה ולאחר שנפגשה עם פלוני החליטה להקים את המסעדה באדמה אשר רכש. עם הזמן התפתחו בין השניים יחסים אינטימיים ופלוני החל בתהליכי גירושין עם אשתו. פלוני רצה לרכוש את חלקה של אשתו במשק שהיה ברשותם, אך היות ולא היו לו כספים לעשות כן, חברתו פלונית העמידה את הכספים הנדרשים לרשותו. על אף שדובר בסכום כסף גבוה במיוחד, לא נערך בין פלוני לפלונית הסכם בכתב, כמו גם שלא נערך הסכם מקיף וכולל שהסדיר את מכלול יחסי הרכוש ביניהם.
רקע
העסקים אשר נפתחו באדמה הנטושה הפכו להצלחה כלכלית והשניים הקימו חברה יחדיו ופתחו גם בית קפה וקונדיטוריה. במהלך כך, השניים התגוררו יחדיו בבית משותף ששכרו, עד אשר בשנת 2004 היחסים בין השניים התערערו והגיעו לשפל. היות ובין הצדדים הייתה מחלוקת משפטית אשר טרם התבררה בנוגע לזכויותיהם הרכושיות, בית המשפט מינה כונס נכסים שמטרתו הייתה מזעור הנזקים והפחתת החובות שרבצו על החברה המשותפת.
הצדדים לא היו חלוקים בדבר היותם שותפים שווים בחברה אותה הקימו, אלא בנוגע לזכויות במקרקעין ובשאר הנכסים המצויים בתחומי המשק. פלונית טענה כי הסביבה הכירה אותם משך שנים רבות כידועים בציבור. לשיטתה, הם ניהלו משק בית משותף והיא תמכה בפלוני רגשית לאחר גירושיו ודאגה לו. בנוסף, נטען כי לא נערכה ביניהם כל התחשבנות וכי היו שותפים בכל. לאור כך, פלונית טענה שמכוח חזקת השיתוף שחלה על בני זוג ידועים בציבור היא הייתה זכאית למחצית מכלל הזכויות הכלכליות – ללא יוצא מן הכלל.
לעומת זאת, פלוני טען כי פלונית לא הצליחה להוכיח כל כוונת שיתוף בנכסים, אלא שיתוף עסקי בלבד, וכי בפועל הם חיו תקופה קצרה בהרבה מהנטען על ידי פלונית, ומשכך לא היה מקום להחיל את הלכת השיתוף בעניינם.
ההכרעה
בית המשפט הגדיר את אופן בחינת השאלה המשפטית. ראשית, היה צורך לבחון האם הצדדים היו ידועים בציבור. שנית, במידה שהתשובה הקודמת חיובית, בית המשפט נדרש לבחון האם פלונית הצליחה להוכיח את קיומו של השיתוף בכלל המשק. נקבע שמעדויות העדים שהביאה פלונית עלה כי אכן התקיימו יחסי ידועים בציבור. הדבר אף עלה מדברי פלוני עצמו בבית המשפט, כאשר הלה ציין שהם ראו עצמם כזוג נשוי לכל דבר ועניין. מעבר לכך, בית המשפט קבע כי מהעדויות השונות עלה שבני הזוג יצאו יחדיו משך של 7 שנים – תקופה ארוכה בה מצא בית המשפט חיזוק נוסף למסקנה כי היה מדובר בידועים בציבור. בהמשך, בית המשפט קבע שהצדדים רצו להחיל על עצמם את הלכת השיתוף, ולכן נפסק שלפלונית תנתן מחצית מן הבעלות על כלל הנכסים.
