פס`ד- מעשים מגונים, נסיון למעשים מגונים והטרדה מינית במטופלות ובתחקירניות כלבוטק

ערעור על גזר דינו של רופא אשר הורשע בביצוע מעשיו מגונים במטופלותיו
כאשר רופא מנצל את מעמדו, השכלתו וסמכותו המקצועית בכדי להגיע לסיפוק מיני הוא פוגע פגיעה קשה ביחסי האמון בין מטפל למטופל. הפגיעה נרחבת אף יותר מן הפגיעה במתלוננים עצמם, כי אם פגיעה באמונם של פציינטים ברופאים ככלל. פגיעה כאמור עלולה להוביל לחשש מפני טיפול רפואי, והסכנות הנלוות לכך ברורות מאליהן.
תיאור המקרה
פרשה שהגיעה לפתחו של בית המשפט המחוזי בחיפה, עוסקת בערעורו של רופא אשר הורשע בביצוע מעשים מגונים ב-4 פציינטיות שלו, כאשר 2 מתוכן היו תחקירניות של התוכנית "כלבוטק". המערער הורשע בכך שניצל את העובדה כי המטופלות נתנו בו אמון מלא, וביצע בגופן מעשים מגונים שבינם ובין בדיקה רפואית נחוצה, לא היה דבר וחצי דבר.
על כך גזר בית המשפט קמא על הנאשם את העונשים הבאים: 20 חודשי מאסר, מתוכם 8 בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים וכן קנס כספי בסך 10,000 ₪ ופיצוי כספי בסך 6,000 ₪ לכל מתלוננת. על כך, לצד הערעור על עצם ההרשעה נסוב ההליך דנן.
שיקולי הענישה
בית המשפט התעמק בהכרעת הדין דלמטה, בחן את טענותיהם החדשות של הצדדים ומסר את הכרעתו. ראשית, יש לציין כי הערעור נדחה. בית המשפט ציין כי לטעמו לא הייתה כל סיבה להתערב בגזר הדין של בית המשפט קמא, וזאת משום שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים והענישה הייתה בתוך מתחם הסבירות. עוד צוין כי ייתכן ולו ישב בית המשפט המחוזי בדין מלכתחילה, היה העונש חמור א יותר.
בית המשפט עמד על כך שהנאשם הפר את האמון הבלתי מסויג שתלו בו המתלוננות, וכל זאת במטרה לספק את יצרו החולני. לאור הדברים, מן הראוי היה, לשיטתו של בית המשפט, להטיל עונש מהותי וחמור אשר יהיה בכוחו להגן על האינטרס הציבורי החשוב של יחסי אמון שאינם מוטלים בספק בין רופאים למטופליהם.
מנגד, בית המשפט הזכיר כי הערכאה דלמטה איזנה כראוי ונתנה את המשקל הנכון לנסיבותיו האישיות של הנאשם ובכלל זה גם הפגיעה במטה לחמו והמניעה העתידית לעסוק ברפואה. בית המשפט קבע כי העונשים לא היו חמורים ושיקפו פגיעה מידתית בחירותו ובפרנסתו של המערער.
לעניין הפיצוי למתלוננות אשר שימשו תחקירניות מטעם התוכנית כלבוטק, בית המשפט הזכיר את העובדה שלא נטענו טענות בדבר "הסתכנותן מרצון" של אותן מתלוננות. בהקשר זה, בית המשפט אף ציין כי פעולתן של התחקירניות הייתה חשובה, וניתן היה לראות בה שירות לציבור. ולכן גם במידה והיו נטענות הטענות, הרי שדינן היה להידחות. לאור העולה מן המקובץ, החליט בית המשפט המחוזי שלא להתערב בפסיקתו של בית משפט השלום, ההרשעה וכן גזר הדין נותרו כשהיו.