ביטול כתב האישום נגד חב` מלם בע"מ

דיני חברות – תחולת דוקטרינת תורת האורגנים במקרה שטובת החברה נפגעה
תורת האורגנים הינה דוקטרינה משפטית המאפשרת להטיל אחריות פלילית על תאגיד בשל מעשים שבוצעו על ידי דמויות מפתח בתאגיד. הדוקטרינה מוגדרת בסעיף 23(א)(2) לחוק העונשין. האורגנים הם המושכים בחוטי התאגיד, מנכ"ל סמנכ"ל, דירקטור וכדומה. לדוגמה, באם ביצע סמנכ"ל פיתוח של חברה מסוימת פעולה של ריגול תעשייתי וכתוצאה ממנה זכתה בה הוא עובד ביתרון, הרי שניתן להעמידה לדין לצד הסמנכ"ל שביצע את המעשה. התכלית המרכזית של תורת האורגנים היא הרתעתם של תאגידים. מטבע הדברים, תאגיד אינו יכול לרצות עונש מאסר בפועל, אך מאידך גיסא, יכול גם יכול לשלם קנסות גבוהים. במידה וחברות ידעו כי הן חשופות לקנסות בשל מעשיהם של בכיריהן, סביר להניח כי ינסו לרסנם מביצוע עבירות פליליות. כאשר מעשהו של האורגן מיטיב עם התאגיד, אזי אין ספק כי חלק תורת האורגנים, אך מהו הדין בשעה שתאגיד אינו יוצא נשכר ממעשיו של האורגן?
תיאור המקרה
להלן פרשה אשר התגלגלה לפתחו של בית המשפט ובמסגרתה נדונו טענותיה של חברה אשר מספר מבכיריה ביצעו עבירות פליליות. החברה דנן, העלתה טענה מקדמית בהתאם לסעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי, המדובר היה בטענה כי כתב האישום כלל לא לימד על עבירה שבוצעה בידי החברה. בראשית הפרשה, חברו מספר אורגנים בחברה ובכללם בעל השליטה, ותכננו להטות את הצבעת האסיפה הכללית כך שתאשר הענקת שכר חודשי גבוה לבעל השליטה. המאשימה, מדינת ישראל, ביקשה לייחס אחריות פלילית גם לתאגיד עצמו, אך האחרון התנגד וטען כי לא היה אחראי למעשים. על כך הדיון דנן.
טענות הצדדים
המאשימה טענה כי מעשיהם של האורגנים נועדו לשרת את טובת החברה ועל כן נשאה האחרונה באחריות פלילית מכוח תורת האורגנים שתוארה לעיל. לשיטתה של המאשימה במידה ובעל השליטה אכן היה זוכה לשכר הגובה, הרי שהיה פועל במרץ לטובת החברה ובכך היה מצבה של האחרונה משתפר.
מנגד, החברה טענה כי לבעל השליטה היה אינטרס לסייע לחברה, וזאת מאחר והחזיק במניות רבות מאוד שלה, ומשכך כל תשלום שכר גובה הרי שהיה פוגע כלכלית בחברה ללא כל תועלת.
דיו והכרעה – תורת האורגנים לא חלה, הפעולה תוכננה לפגוע בחברה
בית המשפט האזין לעדויות הצדדים, בחן את טענותיהם ומסר את הכרעתו. ראשית, צוין כי נפסק לא אחת בעבר שבמידה ומעשי האורגנים כוונו לפגוע בחברה, הרי שלא ניתן להטיל אחריות פלילית גם על החברה. בית המשפט לא קיבל את טענותיה של המאשימה כי החברה עמדה לצאת נשכרת ממעשיהם של האורגנים, וזאת מפני שהוצגו עדויות לכך שהחברה (האסיפה הכללית) דחתה בעבר נסיונות למתן שכר לבעל השליטה, מכך בית המשפט למד כי הדבר לא היה לטובת החברה, שאם לא כן, הרי שהאסיפה הכללית הייתה מאשרת את המעשה. לאור זאת נקבע כי פעולת האורגנים ודאי שלא היטיבה עם החברה, ומאחר וזהו תנאי לתחולת תורת האורגנים, הרי שהתחולה לא חלה במקרה דנן. בהתאם לכך, בית המשפט קיבל את טענותיה המקדמיות של החברה, וכתב האישום כנגדה בוטל.