בדיקת רקמות זויפה, האמנם?

בית המשפט דחה את ערעורו של אדם שנקבע כי הוא אבי קטינה ומשכך, חויב במזונות. המערער טען כי קביעת בית משפט קמא בעניין אבהותו התבססה על בדיקת רקמות שתוצאותיה זויפו, אך ערכת הערעור דחתה טענה זו. נפסק כי לא היה מקום להתערב בעניין תוצאות הבדיקה והחלטת הערכאה הקודמת, היות והיא התבססה על תשתית ראייתית מוצקת.

יש לכם שאלה?
פורום הסכם ממון
פורום הסכם גירושין
פורום אבהות | גניבת זרע
פורום משמורת | הסדרי ראיה ושהות
פורום בית דין רבני

 

במקרה זה, הוגש לבית המשפט ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה. בפסק הדין נקבע כי המערער הינו אביה של המשיבה ולכן הוא חויב בתשלום מזונותיה. סכום התשלום הועמד בסך של 1,600 ₪ בחודש. בית המשפט הצמיד את סכום המזונות למדד יוקר המחיה. בנוסף, המערער חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה בסך של 15,000 ₪ עקב התנהלותו שהובילה לסרבול הדיון ולעיכובו.
הערעור התמקד בעניין קביעת אבהותו של המערער למשיבה. כמו כן, הערעור הופנה כלפי החיוב במזונות שהושת על המערער וסכומו.

טיעוני הצדדים - האם בדיקת הרקמות זויפה?

המערער טען כי הוא לא אביה של הילדה. הוא פירט את טענותיו באריכות והדגיש כי בדיקת הרקמות, עליה הסתמכה הערכאה הקודמת לצורך פסק הדין, הייתה פסולה. לטענתו, לצורך ביצוע הרקמות לא נלקחו דגימות במעמד אחד בו היו נוכחים המערער, המשיבה, אמה ובעלה לשעבר (אלא במספר הזדמנויות). המערער טען כי הדגימות נלקחו מהמשיבה, אמה והבעל בחודש ספטמבר 2001, והדגימה ממנו נלקחה ביוני 2002. לדידו, בשל הליך זה, נפל פגם בבדיקה שהצדיק את ביטולה. המערער אף טען כי הבדיקה זויפה. יתרה מזאת, הוא ערער על חיובו בתשלום מזונות ועל הסכום שנקבע. מנגד, המשיבות טענו שלא היה מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא בדבר אבהות המערער, חיובו במזונות ואף לא בסכום שנקבע.

דיון והכרעה - בדיקת רקמות והסתברות של 99.9%

השופטת ציינה שההתדיינות בין הצדדים נמשכה לאורך זמן רב בשל התנהלותו של המערער. הוא שסירב לעבור את בדיקת הרקמות במספר הזדמנויות שונות ואף חזר בו מהסכמתו לביצועה במקרים אחרים. נטען כי בית משפט קמא ייחס חשיבות רבה לביצוע הבדיקה, על מנת למנוע אי בהירות בעניין אבהותו של המערער. לכן, נעשו ניסיונות לסייע לצדדים בעניינים פרוצדוראליים בעריכתה. המערער הביע את התנגדותו למתן סיוע זה ו"נקט בכל תכסיס" כדי להימנע מביצוע הבדיקה (למרות שטען כי הוא לא אביה של המשיבה).

יתרה מזאת, לטענתו, הוא מעולם לא ניהל מערכת יחסים אינטימית עם אמה של המשיבה. משכך, השופטת הביעה תמיהה באשר לסירובו הגורף לעבור את הבדיקה. השופטת הדגישה שנוכח התנגדותו של המערער לביצוע הבדיקה, נבדקו בשלב הראשון שאר המעורבים בפרשה, דהיינו, הילדה, אמה ובעלה לשעבר. בחוות הדעת שניתנה בעקבות הבדיקה נמצא שבעלה לשעבר של אם המשיבה לא היה האב.

בהמשך, הצדדים הסכימו לבדיקות נוספות בנוכחות כל המעורבים, אולם המערער סיכל את עריכתן פעם אחר פעם. במהלך הדיונים, החליט בית משפט קמא לחייב את המערער בתשלום מזונות זמניים בסך של 1,500 ₪ לחודש. על החלטה זו הגיש המערער ערעור ובמהלך הדיון בעניין הוא הסכים לעבור בדיקת רקמות. לאחר עריכת הבדיקה, הושוו תוצאותיה עם תוצאות הבדיקה הקודמת ונמצא כי הייתה הסתברות בשיעור של 99.9% לכך שהמערער הינו אבי המשיבה.

בית המשפט מעדיף את גרסת האם

לאחר מכן ניתנה החלטת בית משפט קמא בה הוחלט להעדיף את גרסת המשיבה. זאת לאור קיומן של ראיות חיצוניות שתמכו בעמדתה. בין ראיות אלו היה ניתן למנות את עמדתם העקבית של הצדדים בנוגע לבדיקת הרקמות והעובדה שהמשיבה, אמה ובעלה לשעבר הסכימו להיבדק מיד בתחילת הדיון לעומת סירוב המערער; היעדר סיבה נראית לעין שהמשיבה תייחס למערער אבהות סתם כך וללא ביסוס; התנהגות המערער והימנעותו מחקירה נגדית בנקודות מחלוקת ומתן הסברים מתקבלים על הדעת; ראיות מדעית – חוות הדעת הרפואיות שניתנו בעקבות תוצאות הבדיקות.

השופטת ציינה שלא נמצאה סיבה להתערב בקביעות הערכאה הקודמת שהתבססו על ראיות מוצקות. כלומר, בפסק הדין נקבע כי קביעת אבהותו של המערער נעשתה על בסיס עובדתי ראייתי מוצק. ביחס לטענותיו לעניין הפגמים שנפלו בבדיקה, נקבע שגם אם מקובל לבצע את הבדיקה במעמד אחד וליטול מכלל המשתתפים דגימות יחד, הרי שנסיבות המקרה דנן הכתיבו סטייה מנוהג.

יתרה מזאת, הסטייה נעשתה בהסכמתו של בא כוח המערער ועל פי הצעתו שלו. לכן, הוחלט כי המערער היה מושתק מלטעון בערעור כי נפל פגם בבדיקה. קביעה זו התחזקה לנוכח החלטת המערער שלא לחקור את המומחים שביצעו את הבדיקה בבית משפט קמא. ויתור על זכות זו התפרש לדעת השופטת כהסכמה לתוצאות הבדיקה ומסקנות חוות הדעת.

לכן, לאחר שנקלו כלל טענות הצדדים, לא נמצא טעם להתערב במסקנות הערכאה הקודמת. בית המשפט דחה את טענת המערער בדבר זיוף תוצאות בדיקת הרקמות. לנוכח דחייה זו, נשמטה הקרקע מתחת לניסיונות המערער להתנערות מחיובו במזונות למשיבה. בנוסף, לא נמצא בסיס להתערבות בדבר קביעת גובה תשלומי המזונות.