הלכת אלסוחה קבעה כי פגיעה נפשית בקרוב של מי שנפגע באופן ישיר מתאונה מצויה בתחום הסיכון שיצרה התנהגות המזיק, וזאת כאשר מתקיימים ארבעה תנאים: קרבה מדרגה ראשונה, התרשמות ישירה של הקרוב מהאירוע המזיק, מידת הקרבה בזמן ובמקום של הקרוב לאירוע המזיק, ומידת הפגיעה בקרוב. במקרה שלפנינו בית המשפט בחר להרחיב את גבולותיה של הלכת אלסוחה, ובכך הרחיב את ההכרה בנפגעים.
יש לכם שאלה?
התובע נהג ברכב במסגרת עבודתו, ובמהלך ניסיון לעקוף רכב אחר, רכבו פגע באופנוע במסלול הנגדי. כתוצאה מהפגיעה, שני רוכבי האופנוע נהרגו במקום. המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה, ונקבעה לתובע נכות בתחום הנפשי בשיעור של כ-100%, שכן בין היתר הוא סבל ממחלת נפש.
התובע, אשר סבל כאמור בעקבות התאונה מהשפעות נפשיות רבות אשר הקשו על תפקודו, ואף אושפז כ-11 פעמים למשך סך כולל של מעל 330 ימים, הפסיק לעבוד לאחר האירוע.
התובע טען כי מדובר בתאונת דרכים אשר בגינה הוא היה זכאי לפיצוי על כל נזקיו מחברת הביטוח, שכן הוא היה בגדר נפגע ישיר ועיקרי. לחילופין, התובע טען כי הוא היה זכאי לפיצוי לפי תנאי הלכת אלסוחה.
מנגד, הנתבעת טענה כי הנזקים שנטענו על ידי התביעה לא אירעו כתוצאה מהאירוע, שכן לא התקיים קשר סיבתי משפטי בניהם. בנוסף, הנתבעת טענה כי בין התובע לבין ההרוגים לא התקיימו יחסי קרבה משפחתית מדרגה ראשונה, המהווה אחד מהתנאים לפי הלכת אלסוחה. מסיבות אלה, הנתבעת טענה כי היה על בית המשפט לדחות את התביעה על הסף.
הכרעת בית המשפט
השופט קבע כי התובע היה בגדר ניזוק עיקרי אשר סבל מנזק נפשי שנגרם כתוצאה מהתאונה. נזק זה, לפי השופט, היה מצוי בתחום הסיכונים אשר יוצר שימוש ברכב, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים. השופט קבע כי די היה בקביעה זו בכדי לחייב את הנתבעת במתן פיצוי לתובע.
השופט קבע כי נסיבות המקרה לימדו כי הנזק נגרם לתובע בעקבות השימוש ברכב מנועי. השופט פסק כי לא הייתה מחלוקת לגבי התקיימותם של שלושת התנאים האחרונים של הלכת אלסוחה. כלומר, התנאי היחיד בו לא עמד התובע לצורך הכרה בנזקו היה קרבה מדרגה ראשונה בינו לבין ההרוגים. השופט נתן דעתו לשיקולים שונים אשר היה עליו לקחת בחשבון כאשר נבחנת שאלת מתן פיצוי עבור נזק נפשי שנגרם בעקבות פגיעה באחר.
השופט הסיק מפסק דין קודם כי הייתה אפשרות, במקרים יוצאי דופן, להכיר בנזק נפשי גם כאשר הנפגע הישיר לא היה קרוב משפחה מדרגה ראשונה של הנפגע המשני. השופט הכריע כי מקרה זה עלה כדי "מקרה קיצוני", והצדיק פיתוח של ההלכה.
בהחלטתו, השופט התבסס על הנזק הנפשי המשמעותי ממנו סבל התובע. השופט למד מנזק זה כי אין מדובר במקרה של תביעת סרק ולכן קבלה של התביעה לא הייתה גורמת להצפה של בתי המשפט. בנוסף, השופט ציין את הקרבה הרבה בין התובע לבין האירוע.
לסיכום, בית המשפט קיבל את התביעה וספק כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי על מלוא נזקו כמי שהיה ניזוק ישיר ועיקרי של תאונת דרכים. לחילופין, התובע היה זכאי גם לפיצוי כנפגע נפשי תוך הרחבת הלכת אלסוחה.
.png)
