לפי סעיף 6 לחוק חינוך חובה, קטין הזכאי לחינוך חינם מכוח הוראות החוק יהיה מבוטח בביטוח תאונות אישיות. זאת באמצעות רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד החינוך בו הקטין לומד. בהיעדר ביטוח זה, הרשות המקומית עלולה למצוא עצמה נתבעת בגין הפרת חובה חקוקה ורשלנות. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
פורום תביעות ביטוח
פורום תאונות תלמידים
במקרה זה, הוגשה תביעה נגד הנתבעת בגין רשלנות. לטענת התובעים, תלמידי בית ספר במועצה המקומית הנתבעת, האחרונה התרשלה בכך שלא רכשה לכלל התלמידים פוליסת ביטוח תאונות אישיות בהתאם לחבותה בסעיף 6ד(1) לחוק חינוך חובה. שלושת התובעים, שעניינם נדון במשותף, נפגעו בהיותם תלמידי בית ספר, אך פגיעתם לא הייתה בשעות הלימודים. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת באשר לעובדה שהנתבעת רכשה פוליסת ביטוח רק עבור התלמידים ששילמו מראש את עלותה, בניגוד לאמור בחוק. התובעים לא היו חלק מתלמידים אלו. במסגרת הדיון המשפטי, הושג הסדר פשרה בו נקבע סכום הפיצוי לכל אחד מהתובעים, בהנחה שפוליסת הביטוח הייתה חלה. אז, הנתבעת הגישה הודעת צד ג' נגד נושאי משרה שונים בקרבה ונגד חברת הביטוח שלה.
טיעוני הצדדים
כאמור, הנתבעת שלחה הודעת צד ג' נגד נושאי משרה בעירייה ונגד המבטחת שלהם. לשיטתה, נושאי המשרה התרשלו בכך שלא פעלו ליישום הוראת סעיף 6 בחוק חינוך חובה ולא דאגו לרכוש פוליסת ביטוח תאונות אישיות לכל התלמידים בתחום השיפוט של המועצה. הנתבעת הוסיפה שבמעשים אלו, נושאי המשרה הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי הראשונה ולכן, קמה להם חובה לשפותה בגין הנזקים שנגרמו. באשר לחברת הביטוח, הנתבעת טענה שהפוליסה כיסתה מעשים שלא כדין שבוצעו על ידי נושאי המשרה המבוטחים ולכן גם המבטחת חבה בפיצוי.
מנגד, נושאי המשרה הודו בכך שלא רכשו את פוליסת הביטוח לתלמידים אך טענו שהם לא ידעו על חובתם לעשות כן. עוד נטען שמאחר שהם היו מבוטחים בזמנים הרלוונטיים בפוליסת ביטוח לנושאי משרה, הרי שעל חברת הביטוח חלה החובה לייצגם ולשאת במקומם בכל תשלום בו יחויבו. אולם, חברת הביטוח טענה שהפוליסה שנרכשה כלל לא העניקה כיסוי ביטוחי לנושאי המשרה ולכן לא קמה לה כל חבות. זאת ועוד, נטען שמעשי נושאי המשרה בוצעו בחוסר תום לב ותוך הפרת חובת הנאמנות שלהם לנתבעת. לפיכך, גם לו הייתה פוליסה בתוקף, הרי שהיא החריגה מעשים שבוצעו בנסיבות אלו.
בית המשפט – על נושאי המשרה וחברת הביטוח לשאת בחבות
בחלקו הראשון של הדיון, השופט קבע שפוליסת הביטוח שהונפקה על ידי המבטחת חלה גם מקום בו הרשות עצמה שלחה הודעת צד ג' נגד עובדיה ונושאי משרה בקרבה. נקבע שהתנהגות זו לא הייתה משום קנוניה או חוסר תום לב של הרשות המקומית.
לאחר מכן, נפסק שנושאי המשרה הפרו את חובת הזהירות שהוטלה עליהם בכך שלא היו ערים לחובתם החוקית לרכוש פוליסת ביטוח תאונות אישיות לכל תלמיד ותלמיד, ללא קשר לשאלה האם שילם את פרמיית הביטוח או לאו. לא זו אף זו, נקבע שמשרד החינוך הפיץ חוזרים באשר לחובה זו, ונושאי המשרה אף קיבלו אותם ולמרות זאת, לא פעלו לרכישת הפוליסה. עם זאת, נקבע שפעולה זו של נושאי המשרה לא בוצעה בזדון ובחוסר תום לב, כטענת המבטחת. על כן, הטענה באשר להיעדר כיסוי ביטוחי בשל חוסר תום לב של נושאי המשרה, נדחתה.
בסופו של יום נקבע שפוליסת הביטוח כיסתה את חבותה של המועצה לשלם לתובעים בגין התאונות. שכן, החבות נגרמה עקב רשלנות נושאי המשרה במועצה, אשר בגינה ניתן הכיסוי הביטוחי מלכתחילה. על כן, השופט חייב את חברת הביטוח ונושאי המשרה לשפות ביחד ולחוד את המועצה בגין הסכומים שחויבה לשלם לכל אחד מהתובעים.
