מזונות ילדים נועדו לממן את ההוצאות בגין הטיפול בילדים, והם נפסקים בדרך כלל במקרים בהם בני זוג נפרדים והילדים נשארים במשמורת של אחד מן ההורים. לעתים, מתאפשר כי הילדים יעברו אל ההורה השני, אשר נהג לשלם עבורם מזונות. האם ההורה השני זכאי להחזר כספי המזונות ששילם עבור התקופה בה הילדים גרו אצלו? הפרשה הנידונה עסקה בכך.
יש לך שאלות?
פורום מזונות
פורום משמורת הסדרי ראיה
פורום הסכם גירושין
זוג אשר נישאו כדת משה וישראל החליטו להיפרד בתחילת שנת 2000. האב עזב את הדירה ושלושת ילדיהם המשותפים נשארו במשמורת אצל האם. בני הזוג הגיעו להסכמה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, לפיה האב ישלם לאם 3,900 שקלים בכל חודש עבור מזונות הילדים. כשנתיים לאחר מועד ההסכמה, שני הילדים עברו לגור אצל סבתם, אם האב. בתסקירים שהוכנו על ידי פקידת סעד הומלץ כי המשמורת על הילדים תעבור אל האב, ואכן, לקראת סוף שנת 2004 הצדדים הגיעו להסכמה כי האב יקבל משמורת זמנית על הילדים. בית המשפט אישר גם הסכם זה ונתן לו תוקף של פסק דין. בהמשך, ולאחר שהתקבל התסקיר האחרון מפקיד הסעד, בית המשפט קבע משמורת קבועה לאב.
במהלך כל התקופה המתוארת האב המשיך לשלם לאם את המזונות שנקבעו עבור שלושת הילדים, למרות שכאמור, בחלק מן התקופה הילדים גרו אצל אמו וחלק ממנה גרו אצל האב עצמו. האב הגיש תביעה זו על מנת לקבל את החזר המזונות עבור שני הילדים שהפסיקו לגור עם אמם - לרבות החזרת הכספים ששולמו בעת שהילדים גרו אצל סבתם. מנגד, האם טענה כי יש להשיב הכספים רק ממועד ההסכמה על המשמורת הזמנית – מועד אשר היה מאוחר יותר בזמן למועד מעבר הילדים לסבתם.
האם בית המשפט הורה על השבת הכספים?
בית המשפט ציין כי בשלב הראשוני הילדים עברו לגור אצל הסבתא ללא כל צו שיפוטי, וכי בפועל בתקופה זו הילדים לא גרו אצל האב. לכן, נקבע כי הסבתא הייתה זו אשר מימנה את שני הילדים ולא האב. בית המשפט ציין כי "לא ניתן להתעלם מהנתון שמעבר הקטינים לבית הסבתא לא היה מעבר תמים, אלא ניצול של קשיים של האם. בהתאם לנתונים מתוך התסקירים דלעיל, ובמיוחד מתוך התסקיר המסכם, הייתה הסתה קשה של הסבתא והאב כנגד האם. אכן, התסקירים מתארים קשיים של התמודדות האם עם הקטינים, ובמיוחד עם הבן נ' שהוא בעל קשיים נפשיים. לא בכדי הופנו שני הקטינים לאיבחון פסיכודיאגנוסטי, כאמור, לצורך הערכת מסוכנות, כאשר הצורך באיבחון הפסיכודיאגנוסטי נעשה כאשר הקטינים מצויים, כאמור, בבית הסבתא. נתון זה מאשש את הקביעה שאין מדובר בקשיים שנוצרו מאופן טיפולה של האם בקטינים, אלא בקשיים מופלגים אובייקטיביים שמקורם באישיות הקטינים. האב והסבתא, במלחמתם באם ובהסתת הקטינים, אך הכבידו על האם עד שהכריעוה והקטינים עברו אל הסבתא. גם שם הוברר שהקטינים זקוקים לאבחון של הערכת מסוכנות".
בית המשפט ציין כי "מעבר הקטינים מבית האם לבית הסבתא נעשה בניגוד לפסק הדין למשמורת שניתן בהסכמת הצדדים. מעבר הקטינים נעשה (כמפורט לעיל) לאחר ניהול מלחמת הסתה קשה נגד האם, תוך ניצול (במודע או שלא במודע) של מצבם הנפשי ואישיותם של הקטינים, תוך יצירת עובדות מוגמרות, שלאור טובת הקטינים לא ניתן עוד להחזירו לקדמותו. אם ייעתר בית המשפט לתביעה הרטרואקטיבית הוא ייתן בכך גושפנקה חוקית להתנהגות קיצונית, שלא בתום לב, תוך פגיעה בקטינים. סבורני, שמדיניות שיפוטית ראויה איננה יכולה לתמוך בתוצאה אשר כזו".
בית המשפט דחה את תביעת האב, והורה לתובע לשלם את הוצאות הנתבעת בסך 30,000 שקלים, וזאת לאור התנהלותו האמורה.
