היתר לאשת מנוח לעשות שימוש בזרע להולדת בנם המשותף

בית המשפט החליט להיעתר לבקשת המבקשת לעשות שימוש בזרעו של בעלה המנוח לשם הפרייתה. השניים היו נשואים זו לזה במשך חודש, והמנוח נפטר בפתאומיות בהיותו בן 26. טרם פטירתו ולאחריה, נלקחו ממנו דגימות זרע שהוקפאו. בית המשפט קבע כי במקרה זה, היות ולא הובעה הסכמה או התנגדות מפורשת מטעם המנוח לעניין שימוש הזרע, היה צורך להתחקות אחר כוונתו הסבירה של המנוח. הליך זה, במקביל לשקילת טובתו של הילד העתידי, הביאו את השופטת למסקנה כי יש לאפשר את השימוש בזרע.

במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט בקשה להתיר עשיית שימוש במנת זרע של בעלה המנוח של המבקשת, לצורך הולדת ילד משותף. הצדדים עלו שניהם לישראל בשנת 2003 וביוני 2005 הם נישאו זה לזו. חודש לאחר מכן, אושפז המנוח בבית החולים ונפטר, בהיותו בן 26. סיבת הפטירה לא התבררה עד מועד הדיון. טרם פטירתו, בהיותו במוות מוחי ומחובר למכשירי החייאה, הגיעו בני משפחתו של המנוח מארצות הברית. באותו מעמד, קיבלה המבקשת את הסכמתם לטול ממנו מנת זרע ולשמרה בבנק הזרע. בהתאם לכך, מיד ובסמוך לפטירתו, ניטלו מנות זרע מהמנוח ונשמרו בבנק הזרע.

על פי תקנות בריאות הדם ובנק הזרע, תשל"ט – 1979 ותקנות בריאות העם (הפריה חוץ גופית) התשמ"ז – 1987, לא נדרשה התערבות של בית המשפט בהליכים הקודמים. אולם, שלב מסירת מבחנות הזרע לידי המבקשת, לשם הפרייתה ובמטרה להביא לעולם ילד משותף עם בעלה המנוח, מצריך מתן צו שיפוטי. לשם כך, פנתה המבקשת לבית המשפט.

דיון והכרעה

השופטת טענה שעל מנת להכריע בסוגיה, היה לבחון את השיקולים השונים והאינטרס של המבקשת במימוש אימהותה, אל מול חוסר יכולתו של המנוח להתנגד או להסכים לבקשה וטובתו של הקטין העתידי. במקרים אחרים, בהם הפקיד האב את זרעו בבנק הזרע טרם מותו, או הותיר צוואה בה הביע את רצונו לעשות שימוש בזרעו לאחר מותו, היה ניתן להסיק מכך הסכמה של המת לגבי הולדת ילד משותף. אולם, המקרה דנן היה מורכב יותר לאור הנסיבות. שכן, יומיים לאחר התמוטטותו של המנוח, שהיה בן 26, הוא נפטר, ולא היה ניתן לבחון את רצונו או הסכמתו לעניין השימוש בזרעו.

יתרה מזאת, האירוע הטראגי התרחש כחודש לאחר הנישואים למבקשת. לכן, על מנת לקבוע מסמרות בנושא, השופטת סברה כי היה צורך להתחקות אחר רצון הנפטר. ההליך נעשה לאור הנתונים העובדתיים שהתקיימו בחיי המשותפים של הצדדים, כפי שפורטו בבקשה ובתסקיר שנערך בעניין. ממסמכים אלו עלה כי המנוח והמבקשת שאפו להקים משפחה בישראל ולהוליד ילדים משותפים בישראל. יתרה מזאת, הורי המנוח נתנו הסכמתם לשימוש בזרעו של הנפטר ואף תמכו בהחלטת המבקשת להביא ילד לעולם.

חוסר בדמות אב, האם שיקול משמעותי?

משכך, השופטת השתכנעה בדבר רצונו של המנוח לממש את זכותו להורות כמו גם רצונה של המבקשת. עם זאת, במקרה דנן היה קיים קושי נוסף שבא לידי ביטוי בשאלה כיצד ישפיע החוסר בדמות אב על חיי הילד העתידי, והאם זה יהיה לטובתו לגדול בתא משפחתי חד הורי. לטענת השופטת, הקושי בהכרה בפן זה נבע מהטעם שהיעתרות לבקשה משמעה קביעת גורלו של הקטין העתידי מראש. זאת לעומת משפחות חד הוריות אשר נוצרות לרוב מנסיבות החיים אשר אינן ניתנות לצפייה. האיזון בין קשיים אלו היה באמצעות רצונם המשותף של המבקשת והמנוח, להתחיל בבניית חייהם בתא משפחתי מצומצם, תוך כוונה ליצור דור עתיד ולהביא ילדים משותפים לעולם. במקרה זה, ניטלו דגימות זרע מהמנוח עוד בזמן שהייתו במלקה לטיפול נמרץ, טרם פטירתו.

לסיכום, השופטת הייתה סבורה כי בנסיבות העניין הרצון הסביר והמשוער של המנוח היה לממש את פרי אהבתו עם אשתו ולהביא לעולם ילד משותף. הייתה זו גם דרך החיים הסבירה, הרצונות והתוכניות של זוג בתחילת חיוו המשותפים. לכן, הוחלט להיענות לבקשה ולאפשר למבקשת לעשות שימוש בזרעו של המנוח לצורך הפרייתה.