ידועים בציבור הינם בני זוג שמקיימים חיי אישות ומנהלים משק בית משותף, אך אינם נשואים זה לזה. מעמד זה מקנה להם זכויות הניתנות על ידי המדינה לבני זוג נשואים, לצד החובות שחלים. לפיכך, גם כאשר ידועים בציבור נפרדים חלות עליהן חובות באשר לאופן חלוקת הרכוש המשותף, בדומה לפרידת בני זוג נשואים. עם זאת, על מנת להחיל חובות אלו יש צורך להוכיח שאכן מדובר בידועים בציבור ושהייתה להם כוונת שיתוף בנכסים. דוגמא לדיון בעניין זה ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
פורום ידועים בציבור
פורום חלוקת רכוש
פורום נישואין אזרחיים
במקרה דנן, בעלי הדין, בני זוג וידועים בציבור, הגישו זה נגד זה תביעות כספיות. בני הזוג נפגשו בשנת 2002 וכעבור זמן קצר החלו להתגורר יחדיו בבית הנתבעת ולנהל משק בית ועסק משותף, שהוקם קודם לכן על ידי האחרונה. את ההכנסות הם החליטו לחלק שווה בשווה. אולם, החלטה זו לא עוגנה בכתב. בסוף שנת 2004, בעלי הדין החלו לתכנן את מיסוד הקשר ביניהם. אולם, במהלך שנת 2005, חל משבר ביחסי בני הזוג והנתבעת ביקשה מהתובע לעזוב את הבית.
טיעוני הצדדים
תביעתו של התובע הוגשה במהלך אוגוסט 2005. לטענתו, הוא שבנה, יזם והפעיל את עסקם המשותף של בני הזוג על מנת ששני הצדדים ייהנו מהרווחים. אי לכך, כאשר הנתבעת ביקשה לפרק את קשרם של בני הזוג, היא הפרה את הסכם השותפות העסקי שנחתם בין השניים בעל פה. לא זו אף זו, התובע טען שהנתבעת ביקשה להותיר את רווחי העסק בידיה, מאחר שהיא הייתה זו אשר החלה לעסוק בתחום מלכתחילה, חרף קיומו של הסכם השותפות. בפועל, התובע תבע מהנתבעת סכום של 407,900 ₪ עבור חלקו בעסק והמוניטין שהוא היה זכאי לו.
מנגד, הנתבעת טענה שבני הזוג מעולם לא היו בגדר ידועים בציבור ולא ניהלו משק בית משותף. לא זו אף זו, במהלך מגוריהם המשותפים, התובע לא העביר כספים לכיסוי הוצאותיו והנתבעת נדרשה לשאת בעול התשלום עבור כלל הוצאות המחייה. כמו כן, נטען שהצדדים לא הסכימו על שותפות עסקית והתובע עבד בעסקה של הנתבעת כעובד לכל דבר, כאשר היה ברור שהמקום הוא בבעלות בלעדית של האחרונה. כלומר, הנתבעת הדגישה שבין הצדדים לא הייתה שותפות עסקית וגם לא כוונה למסד יחסיהם באופן רשמי. לפיכך, הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בה בית המשפט התבקש לחייב את התובע לשלם 98,672 ₪ בגין הוצאות המחייה והלוואות שונות שניתנו לאחרון ומעולם לא הוחזרו.
האם הצדדים היו ידועים בציבור?
לאחר בחינת יחסיהם של בעלי הדין ושמיעת העדויות בנושא, השופטת קבעה שהם חיו יחדיו במשך שנתיים בדירתה של הנתבעת, תוך קיום משק בית משותף – הם אכלו יחדיו, ישנו יחדיו ודאגו לצורכי משק הבית. בנוסף, לאור העדויות השונות, נקבע שהצדדים הגדירו עצמם כידועים בציבור וסביבתם הקרובה ראתה אותם כבני זוג. אי לכך, נקבע שבין התובע לנתבעת התקיימו יחסים של ידועים בציבור. אמנם, הנתבעת לא הייתה שלמה ביחס לקשר זה והתקשתה להתמודד עם תרומתו המעטה של התובע למשק הבית ויחסיו עם בתה והיא אף נתנה לתובע הלוואות – שאינן מקובלות בין בני זוג במערכת יחסים רומנטית, אך בכך לא היה די בכדי לסתור את הקביעה ביחס למעמדם כידועים בציבור.
היעדר כוונת שיתוף
השופטת קבעה שעל אף היות הצדדים ידועים בציבור, לא הייתה להם כוונה לשיתוף רכושי ביניהם. שכן, הם חיו בהפרדה רכושית זה מזה וחיי העסקים והמשפחה הופרדו אף הם. בנוסף, הנתבעת העניקה לתובע הלוואות ושילמה לו משכורת כאילו היה עובד לכל דבר בעסקה. לאחרון אף היו הכנסות נוספות ממקורות אחרים, בהן הוא לא התחלק עם הנתבעת.
לאור האמור לעיל, השופטת קבעה שבין הצדדים לא הייתה כוונת שיתוף ולא נחתם כל הסכם שותפות, במפורש או מכללא. אי לכך, הרי שנשמטה הקרקע מתחת לתביעתו של התובע ולא היה מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בגין הפרת הסכם שותפות, שמעולם לא נחתם. גם התביעה לתשלום פיצויים בגין מוניטין נדחתה. זאת מאחר והמוניטין היה שייך לנתבעת, אשר הקימה את העסק והפעילה אותו טרם הכרת התובע, והשתמשה בכישרונה האישי לשם כך.
במקביל, נדחתה תביעתה של הנתבעת לתשלום פיצויים מאחר שנקבע שהסכומים ששולמו היו בגדר כספים שהוצאו במסגרת מערכת היחסים בין בני הזוג ולא מעבר.
