בקשה לשחרור משאית שנתפסה בעת כריית אבנים בלתי חוקית

הדין הפלילי מאפשר לא רק לעצור אדם, אלא גם לתפוס חפץ כאשר עולה חשד כי נעשה שימוש בחפץ זה לשם ביצוע העבירה או שהוא נדרש לשם הוכחת ביצוע עבירה. לאחר תפיסת החפץ, הבעלים של החפץ יכול לפנות לבית המשפט על מנת לבקש ולשחרר חפץ זה. כפי שנראה להלן, בית המשפט נדרש במצב זה לשקול מספר שיקולים בטרם יכריע בעניין. אדם נתפס בזמן שהוא מעמיס על המשאית אבנים בניגוד לחוק. המשאית בה השתמש אותו האדם נתפסה וכעת מוחזקת על ידי המשטרה. בהליך הנוכחי, אדם זה מבקש (להלן: "המבקש") להחזיר לו את המשאית שנתפסה.

טענות הצדדים

המבקש טען כי פרנסת משפחתו תלויה בהחזרת המשאית, ותפיסת המשאית מקשה עד מאוד על עבודתו. כמו כן, המבקש הינו בינתיים בגדר חשוד ולא נאשם, וזכויותיו נפגעות יתר על המידה. על מנת להפיג את חששותיו של בית המשפט, המבקש הסכים כי ירשם עיקול על המשאית, וכן כי הוא ישלם ערובה. לחילופין, ביקש המבקש שהמשאית תוחזר לבנו.

המדינה ביקשה לדחות את הבקשה. לטענתה, המבקש הינו פורע חוק סדרתי בתחום הכרייה הבלתי חוקית. הוא נעצר כבר בעבר אבל ממשיך בביצוע מעשיו. לטענת המדינה, ישנן שלוש מטרות בהמשך החזקת המשאית בידיה: א- המדינה מבקשת לחלט את המשאית בסוף ההליך נגד המבקש; ב- המדינה רוצה להציג את המשאית כראיה בבית המשפט; ג- המשאית מוחזקת במטרה למנוע מהמבקש לבצע את העבירה בה הוא חשוד. ב"כ המדינה התחייב לזרז את סיום ההליך נגד המבקש כך שיוגש כתב אישום נגדו בתוך 30 יום.

הסמכות לתפוס רכוש והמצבים בהם יש להחזירו

סעיף 32 לפקודת החיפוש מאפשר לשוטר לתפוס חפץ כאשר יש לו יסוד סביר לחשוד שנעברה עבירה באמצעות החפץ, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה שבוצעה. התפיסה של המשאית במקרה זה נעשתה כדין, אולם יש לבדוק האם יש טעם להורות על שחרורה.

תפיסת המשאית מהווה פגיעה חמורה בזכותו הקניינית של המבקש. זהו אמצעי דרסטי ששולל את הבעלות במשאית מהמבקש. על פי פסיקת בית המשפט העליון, על מנת להמשיך ולהחזיק בחפץ יש למצוא את מקור הסמכות להמשך בהחזקתו. ניתן להמשיך להחזיק בחפץ כאשר יש טעם מניעתי, טעם ראייתי או במסגרת הרצון לחלט אותו בסוף ההליך. כלומר, צריך למצוא את העילה להמשך ההחזקה, אולם חשוב לזכור כי הטעם צריך להיות מידתי.

בחינת המקרה דנן

בית המשפט עובר על הטעמים שהוצגו לו על ידי המדינה אחד לאחד. ראשית, בית המשפט דוחה את הטענה כי התפיסה נדרשת לשם הצגתה כראיה. חומר החקירה מראה כי המשאית צולמה באתר, וניתן לצלמה בכל עת ואז לשחררה. שנית, גם אם בכוונת המדינה לחלט את המשאית, אין זה מצדיק החזקתה עד לבירור הסופי בהליך הפלילי. ניתן להבטיח את השווי הכספי של המשאית בדרכים חלופיות. הסיבה השלישית, המניעתית, היא זאת המעוררת את הדיון הנרחב ביותר בהחלטה זו.

בית המשפט מציין כי הובאו בפניו תיקי חקירה שלפיהם מתברר כי המבקש חוזר ומבצע עבירות של כרייה בלתי חוקית. אם יוכחו טענות המדינה, הרי שהנזקים שנגרמים על ידי המבקש למדינה ולסביבה הינם עצומים. גם בגיליון הרשעותיו של המבקש מופיעים רישומים רבים על עבירות רכוש, מרמה, סדר ציבורי ועבירות רישוי.

הפתרון כי בנו של המבקש יקבל את המשאית אינו נראה סביר. מחומר החקירה עולה כי הבן הגיע יחד עם אביו על מנת לאסוף אבנים, כלומר הוא היה שותף לכאורה לביצוע העבירות. מכל האמור לעיל עולה שהאינטרס הציבורי במניעת ביצוע הכרייה גובר על האינטרס הפרטי של המבקש. למרות שהמבקש הוא עדיין בגדר חשוד, הרי ששקלול האינטרסים מוביל לתוצאה לפיה יש להמשיך ולהחזיק במשאית עד לבירור הסופי בהליך שמתנהל נגדו.

לסיכום, המדינה תמשיך להחזיק את המשאית שנתפסה. כמו כן, נלקח בחשבון כי ב"כ המדינה הבטיח שכתב האישום יוגש בתוך 30 יום. אם לא יוגש כתב האישום תוך 60 יום, יוכל המבקש להגיש את בקשתו מחדש.