לפי חזקת השיתוף, בני זוג שחיו יחדיו ופעלו במאמץ משותף, הרי שהרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים שייך לשניהם. על כן, בעת פירוק השיתוף, הם זכאים לחלקים שווים ברכוש, כל עוד לא נקבע אחרת. חשוב להבהיר שפירוק השיתוף יכול שיעשה בעקבות גירושין, או מות של אחד מבני הזוג. להלן דוגמא ליישום חזקה זו.
יש לכם שאלה?
פורום חלוקת רכוש
פורום ירושות וצוואות
פורום בית המשפט לענייני משפחה
במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תביעה למתן פסק דין הצהרתי. התביעה הוגשה על ידי אלמנה נגד ילדיו של בעלה המנוח. היא ביקשה להכיר בכך שהיא הייתה זכאית לכל הזכויות של המנוח בקופת הגמל שהייתה לו, בשל מעמדה כמוטבת בכספים. לחלופין, התובעת ביקשה להכיר בכך שהיא הייתה זכאית למחצית מזכויות המנוח בכספים לנוכח הלכת השיתוף. זאת משום שלאחר מות המנוח, התובעת גילה שהראשון מינה את הנתבעים למוטבים בכספים, שהועברו לחשבונותיהם עם מותו.
טיעוני הצדדים
התובעת טענה שהוראת המוטבים המקורית בכספי קופות הגמל הכירה בה כמוטבת. אולם, בשנת 1997 ההוראה שונתה על ידי המנוח. התובעת טענה שבמועד שינוי ההוראה, המנוח לא היה כשיר לבצע פעולה זו בשל מצבו הבריאותי שמנע ממנו להבין את מהות החלטתו ומשמעותה בפועל. לשיטתה, לו המנוח היה מבין את מהות החלטתו, הוא לא היה משנה את המוטבים.
כמו כן, התובעת טענה שהשינוי נעשה לאחר שהנתבע 1 השפיע על המנוח וניצל את מצבו הרפואי לטובתו. לחלופין, התובעת טענה שהכספים שהופקדו בקופות הגמל התקבלו במאמץ משותף שלה ושל המנוח ולפי חזקת השיתוף, הם הוו רכוש משותף אותו היה צריך לחלק בצורה שווה.
מנגד, הנתבעים ביקשו לכבד את החלטת המנוח שהורה על העברת הכספים להם בעודו כשיר משפטית לבצע פעולה זו. עוד נטען שהמנוח והתובעת לא חיו חיי שיתוף וחדלו לחיות כזוג שנים רבות לפני מות הראשון. הנתבע 1 אף טען שמעבר המנוח לביתו נעשה על מנת להצילו מאימת התובעת, שנידתה אותו, רבה עמו וקללה אותו רבות.
תחולתה של הלכת השיתוף
לפי ההלכה המשפטית, בני זוג החיים יחדיו ומקיימים משק בית משותף, צוברים רכוש משותף במהלך חייהם המשותפים. על כן, בעת פירוק השותפות עקב גירושין או מות אחד מהצדדים, הרכוש מתחלק ביניהם בחלקים שווים. זאת גם אם הרכוש רשום על שם אחד מהצדדים בלבד וכל עוד לא הוחלט אחרת. זוהי הלכת השיתוף, שחלה על התובעת והמנוח במקרה זה מאחר והם נישאו טרם כניסתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג לתוקף.
על מנת להוכיח את קיומה של הלכת השיתוף, בית המשפט נדרש לבחון האם בני הזוג קיימו אורח חיים תקין יחדיו תוך מאמץ משותף. במקרה זה, השופטת סקרה את הראיות וקבעה שהתובעת והמנוח קיימו אורח חיים תקין ומאמץ משותף. שכן, הם בנו יחדיו בית ומימנו את המשפחה, פתחו חשבונות בנקאיים משותפים ופעלו במשותף לכלכלת ילדיהם. כלומר, השופטת קבעה שהוכח קיומה של חזקת השיתוף וטענות הנתבעים בדבר היעדר יחסי אישות ומשטר רכושי נפרד, לא סתרו אותה.
כשירות המנוח
לאור קביעה זו, הרי שהמוטבת בכספי הגמל הייתה התובעת, מכוח מעמדה כאשת המנוח. עם זאת, זהות המוטב שונתה על ידי המנוח בשנת 1997. השופטת נדרשה לבדוק האם שינוי זה היה בר תוקף, לנוכח מצבו הרפואי של המנוח. לאחר שמיעת חוות דעת המומחה בנושא, היא פסקה שבעת שינוי המוטב, המנוח סבל משיטיון ועל כן, לא היה כשיר לבצעו. לאור האמור לעיל, הרי שהשינוי היה חסר תוקף והשופטת הורתה על ביטולו, כך שהתובעת הייתה זכאית להיות המוטבת של הכספים ולקבלם. דהיינו, התביעה התקבלה.
.jpg)
