ילדים הינם סקרנים ושובבים מטבעם. לתכונות אלו היבטים חיוביים אך במקביל, השובבות עלולה לגרום להתרחשות תאונות להן תוצאות קשות, לרבות פגיעה של הילדים. עם זאת, חשוב לזכור שניתן למנוע מספר לא מבוטל מהתאונות, באמצעות השגחה ופיקוח נאותים של גורם אחראי שחב חובת זהירות כלפי הילדים. פסק הדין דנא הינו דוגמא לכך.


יש לך שאלה?
פורום תאונות ילדים
פורום תאונות כלליות
פורום נזיקין


במקרה הבא, הוגשה לבית המשפט תביעת נזיקין נגד תחנת דלק שאחד מעובדיה מכר חומר דליק לקטינים. על פי עובדות המקרה, בשנת 1995, התובע, שהיה אז כבן 10, הגיע יחד עם שני חברים לתחנת דלק וביקש מהמתדלק למלא לו בקבוק פלסטיק בבנזין תמורת תשלום. המתדלק עשה זאת והתובע וחבריו לקחו את הבקבוק ונעזרו בו על מנת להדליק מדורה.

 

האירוע הנזיקי

 

במהלך הערב, אחד מחבריו של התובע שפך את כל תכולת הבקבוק למדורה. בעוד החבר אוחז בבקבוק, הוא החל לבעור. אז, החבר השליך את הבקבוק לעבר התובע, שנכווה בגבו, צווארו ובידיו. בעקבות האירוע, לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 20%. התובע הגיש תביעתו באמצעות הוריו, שטענו לרשלנות תחנת הדלק שלא הנחתה את עובדיה ולא פיקחה עליהם שלא למכור חומר דליק לקטינים, מאחר והיה מדובר ב"דבר מסוכן" כהגדרתו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין.


מנגד, תחנת הדלק טענה שהעובדים קיבלו הנחיות ברורות ומפורשות להימנע ממכירת חומרים דליקים לקטינים ואלו יושמו בפועל. הנחיות אלו חודדו בימים שלפני האירוע הנזיקי, מאחר והיה מדובר בתקופה בה נחגג ל"ג בעומר. כמו כן, הנתבעת חלקה על נזקו של התובע וטענה שהוריו הם שהתרשלו, מאחר ולא פיקחו עליו ועל חבריו בעת רכישת החומר הדליק ועריכת המדורה.


מכירת בנזין לקטינים – רשלנות


לאחר דין ודברים, השופט קיבל את התביעה. הוא קבע שכלל, בין בעל תחנת דלק ללקוחות קיימת מערכת יחסים במסגרתה בעל התחנה נדרש לקחת בחשבון שאחד מהלקוחות יפגע כתוצאה מהסכנות הטמונות בדלק שנמכר על ידו. כלומר, נקבע שככלל, בין בעל תחנת דלק ללקוחות חובת זהירות מושגית. עם זאת, חובה זו קמה רק בגין סיכון בלתי סביר, אותו ניתן לצפות מראש ולפעול למניעתו לאור נסיבות המקרה.


השופט הדגיש שבמקרה דנן, המוכר בתחנת הדלק יכול היה לצפות את הסיכון שבמכירת חומר הדלק לתובע ולחבריו הקטינים. שכן, לחומר הנמכר לא צורפו הוראות אזהרה או הנחיות הפעלה ומלכתחילה, הוא לא נועד להבערת אש. יתרה מזאת, המכירה הייתה לקטינים, שתכננו להבעיר מדורת ל"ג בעומר באמצעות הבנזין, כאשר הם לא היו מודעים לסכנות שבשפיכת החומר הדליק על אש בוערת.


לעומת זאת, בעל תחנת הדלק ועובדיו היו מודעים לסכנות והיו יכולים לצפות אותם, כעובדים סבירים. על כן, נפסק שהיה על הנתבע להימנע ממכירת החומר לקטינים ואי הימנעות זו עלתה לכדי רשלנות. בנוסף, צוין שהנתבע עצמו הודה שמכירת החומר הדליק לקטינים עלתה לכדי מעשה רשלני.


התרשלות ההורים, האומנם?


לאחר מכן, השופט קבע שהיה קיים קשר סיבתי בין המעשה הרשלני של הנתבע לנזקו של התובע. קשר זה אף לא נותק לנוכח העובדה שהורי הקטינים לא היו נוכחים במקום בזמן הדלקת המדורה. בעניין זה, השופט קבע שהורי הקטינים הסבירו לילדיהם אודות הסכנות הטמונות בהדלקת אש וניסו למנוע את האירוע עד כמה שהיה ניתן, אך הילדים פעלו בשובבות ובניגוד להוראותיהם. על כן, נפסק שהורי הקטינים לא התרשלו, בעוד שהנתבע כן ולכן הוא חויב בפיצוי התובע בגין נזקיו.