כאשר אדם נפטר בנסיבות חשודות, המדינה יכולה לבקש מבית המשפט לבצע נתיחה שלאחר המוות. בתי המשפט יענו לבקשה זו רק בהתקיים חשד סביר כי מותו של אותו אדם נגרם עקב עבירה, וכן כי הנתיחה תועיל לבירור סיבת המוות. בהחלטה של בית המשפט שתובא להלן, נראה כי המדינה לא הצליחה לעמוד באף לא אחת מדרישות אלו, ולכן בקשתה לביצוע נתיחה נדחתה.
החלטה זו באה לאחר בקשת המדינה מבית המשפט, להורות על חקירה בדבר סיבות מותה של המנוחה ובמסגרת חקירה זו, להורות על ביצוע נתיחה שלאחר המוות. המדינה טענה כי על פניה של המנוחה נמצאו סימני חבלה שלא ניתן להם הסבר הגיוני. כמו כן, נטען כי נסיבות מציאתה ללא רוח חיים תומכים בבקשה לבצע את הנתיחה. מנגד, בני משפחתה של המנוחה התנגדו לבקשה וביקשו להביא את המנוחה לקבורה מיידית.
החלטת בית המשפט
בית המשפט ציין כי במהלך הדיון, נציגי המדינה הגישו לעיונו שלושה נתונים סודיים נוספים. למרות זאת, בית המשפט הוסיף כי גם לאחר עיון בשלושת הפרטים הרלוונטיים, הוא לא השתכנע כי בנסיבות העניין היה קיים חשש אמיתי שמותה של המנוחה נגרם עקב עבירה. יתר על כן, שלושת הפריטים הסודיים גם לא שכנעו את בית המשפט כי נתיחת הגופה הייתה יכולה לסייע בבירור סיבת המוות.
בהחלטה הודגש כי הפסיקה קבעה שבעת מתן הוראה על פתיחה בחקירה ונתיחת גופה, הפרקליטות צריכה להוכיח את התקיימותם של שני תנאים מצטברים:
- צריך להצביע על האפשרות שמות המנוח נגרם בעבירה.
- יש צורך להוכיח כי הנתיחה דרושה לבירור סיבת המוות.
בנסיבות העניין, בית המשפט קבע כי הוא לא השתכנע שהיה חשש שהמוות נגרם בעבירה, ובטח שהוא לא השתכנע כי הנתיחה הייתה דרושה לבירור סיבת המוות. המדינה לא הגישה חוות דעת מומחה, ולא הצליחה להראות שהתקיימו התנאים לאישור בקשה זו. המשטרה לא ביצעה בדיקות חיצוניות מקיפות באשר לנסיבות המוות כנדרש. לסיכום, בית המשפט סירב לאפשר את ביצוע הנתיחה, והורה על קבורתה של הגופה.
עיכוב הביצוע
לאחר מתן החלטת בית המשפט, המדינה ביקשה מבית המשפט לעכב את ביצוע ההחלטה משום שבכוונתה להגיש ערעור. נטען כי במידה ולא יהיה עיכוב בביצוע, הרי שהקבורה עלולה לגרום לנזק לגופה ולמשפחת המנוחה (כאשר יצטרכו להוציאה מהקבר לאחר שהערעור התקבל). משפחתה של המנוחה התנגדה לבקשה, וכך גם איש זק"א שהיה נוכח בדיון. בית המשפט החליט לעכב את ביצוע ההחלטה, וזאת על מנת לאפשר למדינה לערער על ההחלטה.
עודכן ב: 04/11/2012
