מדובר בפסק הדין אשר מדבר על זוג שהתגרש כאשר הילדים נמצאים במשמורת אצל האם. שני ההורים התחתנו מחדש. האם ביקשה לנסוע עם בעלה החדש לברזיל לתקופה של 15 חודשים, וזאת ביחד עם ארבעה מתוך ששת ילדיה. לצורך הנסיעה, האם ביקשה להפקיד ערבויות על מנת להבטיח את החזרת הילדים לארץ בתום התקופה, כפי שהתחייבו הזוג בהסכם הגירושין.
יש לכם שאלה?
האב הגיש בקשה לעיכוב היציאה של הילדים מהארץ, וכן בקשה לקבל משמורת על הילדים. האב טען כי הבעל החדש של האם מתייחס לילדים בזלזול, באלימות, ואף הטריד מינית את אחת הבנות. האב העלה טענות שונות כנגד האם. לדוגמא, הוא טען כי היא רואה את מעשי בעלה ולא מגיבה.
השופטת נעתרה לבקשה ועיכבה את היציאה מהארץ. כמו כן, השופטת ביקשה כי יונח לפניה תסקיר מפקיד סעד בנוגע למעשי הבעל. פקיד הסעד אישר את טענות האב בדבר התנהגות בעלה של האם, והשופטת ביקשה לבחון מחדש את נושא המשמורת. עם זאת, לאחר מכן, האב והאם הגיעו להסדר ביניהם. על פי ההסדר, נקבע כי האב ימשוך את עיכוב היציאה מהארץ ואת בקשתו למשמורת, ואילו האם תוותר לו על כספים שהיה חייב לה. פקידות הסעד סירבה לקבל את ההסכם וזאת בטענה כי טובת הילדים הצדיקה את עיכובם בארץ.
האם רשויות הסעד "התנכלו" לאם ולבעלה החדש?
האם טענה כי רשויות הסעד התנכלו לה ולבעלה החדש וכי המצב בבית נורמלי לחלוטין. האב, לעומת זאת, טען כי חלו התפתחויות שגרמו לו להסכים לנסיעת הילדים. הילדה המבוגרת שלטענתו הוטרדה כבר לא גרה עם האם, ואילו שאר הילדים מעוניינים לנסוע לברזיל. האב הוסיף כי מאחר והוא מעדיף את טובתם, והיות והוא רואה כי יש שיפור והתקדמות ביחסי הבעל החדש אל הילדים, הוא הסיר את התנגדותו לנסיעתם לחו"ל.
פקידות הסעד טענו למעשי הטרדה, פגיעה מינית של האב, ולתפקוד הורי לוקה בחסר של האם. חוות דעת מומחה קבעה גם היא כי הנסיעה לברזיל לא טובה עבור הילדים מכיוון שהם עלולים להישאר בהעדר פיקוח. המומחה הוסיף כי הדינמיקה הזוגית והמשפחתית בבית האם קשה עד מאוד, ורוויה במתח, אלימות ומיניות. לעומת זאת, כך על פי המומחה, יחסי הילדים עם האב היו תקינים וטובים בהרבה. המומחה המליץ אפוא כי הילדים יישארו בארץ, שהאם תעבור הדרכה הורית, שהיא והילדים יקבלו טיפול ושהסדרי הראייה עם האב יתרחבו.
האפוטרופסית של הילדים קבעה קביעה הפוכה מפקידות הסעד. לטענתה, הילדים רוצים להיות עם אימם ולכן הרע במיעוטו מבחינת הילדים הוא לנסוע עם האם לברזיל.
הדיון המשפטי
השופטת התרשמה ממכלול הראיות וקבעה שבעל האם הוא אדם בעל אופי נוקשה והתנהגותו כלפי הילדים "חריגה". נקבע עוד כי האם מחזקת את בעלה החדש ומביעה בו תמיכה על חשבון טובת ילדיה שלה. בעיה נוספת שהשופטת ציינה הייתה העובדה שהאם ובעלה כלל "לא הבינו את הבעיות שבהתנהגותם וראו בהם דרך חינוכית מקובלת". דברים אלו עלו מתוך המסמכים שהאם ובעלה בעצמם המציאו לבית המשפט. השופטת ציינה כי היה ניתן ללמוד ממסמכים אלה על התנהלות החיים בבית. עוד צוין כי ההורים לא הכחישו את רוב הדברים שקבעו פקידי הסעד.
השופטת קבעה כי הילדים אכן בוחרים באימם, אך לא בנסיעה לברזיל. האמירות שלהם בדבר נכונותם לנסוע נבעו מהחשש שלהם שאם יתנגדו, יישארו ללא אם וללא בית. השופטת קבעה שלאור האמור, אין כיום מי שיגן על הילדים והם זקוקים לפיקוח חיצוני. נקבע כי לא ניתן לסמוך על הרשויות בברזיל שיעניקו את הטיפול הנדרש. כמו כן, השופטת הביעה חשש כי הנסיעה תתארך ואין בכוונת האם ובעלה לשוב לאחר התקופה אותה ציינו.
השופטת הוסיפה שבית המשפט יכול להתערב בהסכם שנחתם בין האב לאם, ולבטל אותו. בית המשפט רשאי לעשות כן מכוח סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. החוק מאפשר לבית המשפט לתת הוראות מיוזמתו לשמירת טובתו של קטין, למרות התנגדות ההורים. לסיכום, "טובתם הישירה והמיידית של הילדים דורשת את הישארותם בארץ", נכתב בפסק הדין. השופטת הורתה על מתן צו לעיכוב יציאה מן הארץ. כמו כן, היא הוסיפה כי היא מקווה שהאם תשכיל לעשות את המעשה הראוי, ולהישאר עם ילדיה בארץ.
עודכן ב: 29/02/2012
