בכדי להוכיח אחריות נזיקית לפי עוולת הרשלנות, על התובע להוכיח כי הייתה קיימת על הנתבע חובת זהירות מושגית, וכן את קיומה של חובת זהירות קונקרטית, בהתאם לנסיבות הספציפיות של המקרה. במקרה שלפנינו התובעת טענה שנגרמו לה נזקי גוף כתוצאה מתאונה שקרתה לה בשל מוטות ברזל אשר היו לצד שביל הכניסה לבית המשותף בו התגוררה.
יש לכם שאלה?
פורום תאונות ברחוב
פורום נזיקין
התובעת, אשר התגוררה בבית משותף, הגישה תביעה כנגד נציגות הבית המשותף (הנתבעת 1), וחברת הביטוח של נציגות הבית המשותף (הנתבעת 2). התובעת טענה כי מעדה כאשר צעדה בשביל הכניסה לבית המשותף, ונפלה עם הראש על הגדר שמצידו הימני. לטענתה, אחד מהפינים הבולטים שהיו בחלקה העליון של הגדר פגע בעוצמה בארובת העין שלה, וגרם לה לקרע בעפעף, ולשבר בארובת העין.
התובעת ציינה כי מהירות הליכתה הייתה רגילה, והיא נעלה נעליים נוחות. בנוסף, סיבת הנפילה לא הייתה ידועה לה, והיא הניחה שהייתה או החלקה על המרצפות, או שנתקלה בבליטה בהן.
התובעת טענה כי נציגות הבית המשותף התרשלה והפרה את חובת הזהירות הקונקרטית שהייתה מוטלת עליה, כאחראית לאחזקת הרכוש המשותף, ובכך שלא צפתה את הסיכון שהיה טמון בקיומה של גדר בעלת מוטות ברזל בולטים, ולא פעלה להסרת מפגע בטיחותי זה.
התובעת תמכה טענה זו בחוות דעת מומחה, לפיה נפילות הינן דבר שבשגרה, ועל כן הייתה חובה לתכנן את הגדרות בחצרי הבית המשותף, כך שלא יגרמו נזק לנופל.
הנתבעות כפרו באחריותן לתאונה ולהחמרת הנזק בשל קיומם של מוטות בולטים בגדר. לטענתן, לא הוכח כי הגדר לא הייתה בטיחותית, ולא הוכחה כל התרשלות מצידן. גם הן הסתמכו על חוות דעת מומחה מטעמן.
הכרעת בית המשפט
השופט קיבל את המסכת העובדתית אשר התובעת הציגה. באשר לשאלת האחריות, השופט קבע כי קיומה של חובת זהירות מושגית שהייתה מוטלת על נציגות הבית המשותף, לא הוטלה בספק. השופט בחן האם הייתה קיימת, בנסיבות המקרה, גם חובת זהירות קונקרטית.
השופט קבע כי האדם הסביר היה צופה כי קיומם של עוקצי מתכת בולטים, בחלקה העליון של הגדר, עלולים היו לגרום לפגיעה ונזק במי שנתקל בגדר עקב החלקה או נפילה, או אף עקב ניסיון לעבור מעל הגדר. בנסיבות אלה, על נציגות הבית המשותף הייתה החובה לפעול להסרת הסיכון, כפי שעשתה בפועל מספר שנים לאחר התאונה.
השופט ציין כי משום שסיבת הנפילה לא הייתה ידועה, ומשום שהוא קיבל את עדות התובעת כי היא לא השתוללה או רצה, היה לראות בנפילה כסיכון טבעי מסיכוני היום יום, אשר בגינו לא היה להטיל עליה רשלנות תורמת.
מומחה מטעם בית המשפט קבע כי הפגיעה בתובעת גרמה לה לכפילות ראייה לצמיתות. כתוצאה מכך, המומחה קבע כי התובעת סבלה מנכות זמנית של 23.5% למשך 6-8 חודשים, ולאחר מכן, נכות צמיתה בשיעור של 15%. השופט אימץ חוות דעת זו.
השופט עמד על כך שהתובעת לא הוכיחה פגיעה בתפקודה, הן מבחינת הישגיה הלימודיים בתיכון, והן מבחינת לימודיה האקדמאיים. בנוסף, בעת קיום המשפט התובעת עבדה במשרה חלקית כמזכירה. לפיכך, השופט סבר כי השפעת הנכות על כושר התפקוד של התובעת הייתה נמוכה משיעור הנכות הרפואית.
באשר לפיצויים, בעבור ראש הנזק של הפסדי השתכרות של התובעת, בעבר ובעתיד, השופט פסק לזכותה פיצוי בסך 200,000 ₪. כמו כן, בשל מהות הפגיעה והטיפולים אשר התובעת נאלצה לעבור, השופט פסק לזכותה פיצוי גלובלי בסך 120,000 ₪, עבור ראש הנזק של פיצוי בגין כאב וסבל. לבסוף, בשל עזרת הזולת והוצאות רפואיות, השופט פסק פיצוי של 5,000 ₪. לסיכום, בית המשפט קיבל את התביעה ופסק לזכות התובעת פיצויים בגובה 325,000 ₪.
