מומחים רפואיים מתמנים על ידי בתי המשפט במרבית מתיקי הנזיקין. זאת על מנת להעריך את נזקו של הניזוק בתאונה, התובע פיצויים. בעלי הדין יכולים לקבל את חוות הדעת ולהימנע מלחקור את המומחים על קביעותיהם ולחלופין, באפשרותם לזמנם לדוכן העדים ולנסות להפריך את שנקבע. לעיתים, כל אחד מבעלי הדין מציג חוות דעת של מומחה מטעמו, בנוסף לחוות הדעת של מומחה בית המשפט, והשופט נדרש להכריע בין הדעות השונות. דוגמא לשימוש במומחה מטעם בית המשפט ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
פורום תאונות דרכים
פורום אחוזי נכות
פורום אובדן כושר עבודה
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לתשלום פיצויים בעקבות נזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאונת דרכים. התאונה ארעה ביום ה-27.8.99, כאשר התובעת הייתה בת 32. לאחר התאונה, התובעת איבדה הכרת לזמן קצר ופונתה לבית החולים. היא טופלה על ידי מספר רופאים וכעבור זמן מה, הועברה לבית חולים אחר להמשך שיקום. במוסד זה היא שהתה עד 14.11.99 אז שוחררה עם המלצות להמשך מעקב וטיפולים. נהגת הרכב הפוגע וחברת הביטוח שלה לא הכחישו את חבותם, והמחלוקת בין הצדדים נסבה על גובה הנזק.
התובעת טענה לפגיעות בתחום הפסיכיאטרי, העיניים והאורטופדיה. על מנת לקבוע מסמרות בעניין, בית המשפט מינה מומחים מטעמו בכל אחד מהתחומים. המומחית בתחום הפסיכיאטריה קבעה שלתובעת נגרמה נכות בשיעור של 15% בעקבות התאונה. המומחה בתחום האורטופדיה העמיד את שיעור נכותה הרפואית של התובעת על סך של 5%. באשר לפגיעה בעיניים, המומחית בתחום העמידה את שיעור הנכות על סך של 100%. אולם, נקבע שנכות זו הייתה זמנית ולא היה לה קשר לתאונה. שכן, התובעת אובחנה כסובלת מקטרקט עוד בצעירותה ועברה השתלת קרנית בעין ימין כשהייתה בת 21. בעין שמאל, התובעת כמעט לא ראתה ולא עברה ניתוח. לאחר התאונה, חלה התדרדרות במצב הראיה בעין ימין אך המומחית קבעה שלא היה לכך קשר לתאונה.
הכרעה
בעלי הדין לא חלקו על קביעותיהם של שני המומחים הראשונים. אולם, באת כוח התובעת התנגדה לקביעתה של המומחית בתחום העיניים בעניין הקשר הסיבתי בין ההחמרה לתאונה. באת הכוח זימנה את המומחית למתן עדות והלה הסבירה שעל פי הרישומים הרפואיים, עוד קודם לתאונה נמצאה עכירות עמוקה בעיניה של התובעת, אשר הלכה והחמירה עם הזמן והיה צפי שהאחרונה תאבד ראייתה כליל. על כן, לא היה מקום להכיר בקיומו של קשר סיבתי. השופטת קבעה שחוות דעתה של מומחית העיניים הייתה אמינה, מהימנה וקוהרנטית ולכן היא קיבלה את דבריה. כלומר, נפסק שלא היה קשר סיבתי בין תאונת הדרכים להחמרה בראייתה של התובעת.
לאור האמור לעיל, השופטת הכירה ביתר הנכויות שנקבעו לתובעת – 5% בתחום האורטופדי ו-15% בתחום הפסיכיאטרי. על סמך קביעה זו, השופטת ערכה את חישובי הנזק שנגרם לתובעת בעקבות התאונה ואמדה את גובה שיעור הפיצויים בגין ראשי הנזק השונים: 90,138 ₪ בגין נזק לא ממוני; 115,583 ₪ בגין הפסד השתכרות לעבר; 253,142 ₪ בגין הפסד השתכרות לעתיד ו-60,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות ועזרת צד ג'.
.png)
