המוסד לביטוח לאומי מסייע לעובדים אשר נפגעו במסגרת עבודתם, ומפצה אותם על אובדן שכרם או הכנסתם בתקופה שלאחר הפגיעה בה נעשו בלתי כשירים לעבוד, במשך 3 חודשים. בנוסף לכך, קיימת אפשרות של הענקת קצבה או מענק. זכויות אלה עלולות לגרום לעובדים לנסות ולצייר נזקים אשר נגרמו להם, כאילו מקורם במסגרת התעסוקתית, כפי שהיה במקרה שלהלן.

 

יש לכם שאלה?

פורום אובדן כושר עבודה

פורום תאונות עבודה

פורום תביעות ביטוח

פורום בית הדין לעבודה

פורום נזיקין

 

התובע עבד כמנהל אגף הביטחון של המועצה המקומית פרדס חנה כרכור. בשל תאונת עבודה ומחלות שונות, התובע החזיר ימי עבודה רבים. כתוצאה מכך, המועצה הגישה בקשה להוציא את התובע לפרישה מוקדמת, וזאת על רקע הליכי צמצום כוח אדם.


ביום ה-6.8.02, התובע לקה באירוע מוחי ואושפז בבית חולים. התובע טען בפני הנתבע, המוסד לביטוח לאומי סניף חיפה, כי האירוע המוחי נבע מלחץ נפשי כבד בו היה שרוי עקב יחסי העבודה המעורערים במקום עבודתו. הנתבע דחה טענה זו, וקבע כי האירוע המוחי לא נגרם עקב מקום העבודה, אלא רק בשל מצבו הבריאותי. על החלטה זו הגיש התובע את תביעתו.


התובע העיד כי מספר שעות לפני האירוע המוחי, הוא ניהל ויכוח עם מזכיר המועצה, שהגיע לרמה של צעקות רמות. בעקבות הויכוח, התובע טען כי היה נרגש, ואף עובדיו טענו כי הוא לא נראה טוב, ולכן חזר לביתו. לטענתו, התעורר בבוקר שלמחרת עם קשיי נשימה, וכאשר פונה לבית החולים, אובחן כי עבר אירוע מוחי. עדי התביעה אישרו שהתובע היה נרגש לאחר השיחה, וכן כי התקיימה אווירה עכורה במועצה.


עד התביעה, ראש המועצה, טען מנגד כי הפגישה עם התובע לא הייתה סוערת. בנוסף, העד טען כי הפגישה בין השניים התקיימה למעלה משבעה שבועות טרם לקה התובע באירוע המוחי.


השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם התקיים קשר סיבתי בין האירוע המוחי ממנו סבל התובע, לבין מקום עבודתו.


הכרעת בית הדין


בית הדין התרשם כי התובע היה אדם חולה עוד בטרם קרות האירועים. בית הדין קבע כי לא יכול היה להסתמך על "זיכרונם" של עדי התביעה, והעדיף את עדותו של עד ההגנה, ראש המועצה, אשר עשתה על היושבים לדין רושם אמין וכנה יותר.


לעומת עד ההגנה, אשר לא ניסה להסתיר את האמת, ואף ציין את היחסים העכורים אשר היו לו עם התובע, שלושת עדי התביעה התבססו בעדויותיהם על "תעשיית שמועות" שהתקיימה במועצה.


השופטים קיבלו את גרסתו של עד ההגנה כי הפגישה בינו ובין התובע התקיימה למעלה משבעה שבועות טרם האירוע המוחי, וכי היא התנהלה בצורה שקטה. השופטים קבעו כי פער הזמנים בין הפגישה לאירוע המוחי, לא אפשר את קיומו של קשר סיבתי משפטי או רפואי ביניהם. יתרה מכך, בית המשפט קבע כי במועד בו טען התובע כי התקיימה הפגישה, כלל לא התייצב לעבודה. לסיכום, בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי התובע ניסה לצייר את האירוע המוחי בו לקה כתאונת עבודה.