לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, על חברת הביטוח של נהג המעורב בתאונה לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו, גם אם האחרון הוא שגרם לתאונת הדרכים. כלומר, חבות המבטחת הינה מוחלטת ואינה תלויה בשאלת האשם, בכפוף לחריגים בחוק. כך או כך, הרי שפעמים רבות הויכוח שניטש בין חברות הביטוח לנהגים הנפגעים הוא בשאלה אודות גובה הנזק שנגרם. דוגמא לכך, ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
פורום תאונות אופנוע
פורום תאונות דרכים
פורום אחוזי נכות
פורום אובדן כושר עבודה
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת אופנוע. על פי עובדות המקרה, התובע נפגע בתאונה ביום ה-21.6.03, בעת שרכב על אופנוע והתנגש בחמור שהלך בנתיב נסיעתו. בזמן התאונה, התובע היה חייל משוחרר שעבד בעבודה מועדפת באילת. הנתבעת הייתה חברת הביטוח שביטחה את השימוש באופנוע. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת בשאלת חבות הנתבעת אלא, בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובע בתאונה.
הנכות הצמיתה
על מנת להכריע במחלוקת, היה צורך לקבוע את שיעור הנכות שנגרם לתובע בעקבות התאונה. לשם כך, מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט. המומחה היה בתחום האורטופדי, בו נגרם נזק לתובע. לאחר שהמומחה בדק את התובע, הוא העריך שלאחרון נגרמה נכות זמנית בגפיים בשיעור של 100% בשנה לאחר התאונה, ונכות זמנית של 50% בשנה נוספת.
נכותו הצמיתה של התובע הוערכה ב-24%, והייתה לה השפעה על יכולת האחרון להפעיל את הגפיים. המומחה סבר שהתובע לא היה עתיד להזדקק לטיפולים נוספים בעתיד, אך שיער שהלה יתקשה לשוב לעבודתו הקודמת כמכונאי רכב, או לכל עבודה אחרת בה הוא נדרש להפעיל את ידיו בכוח ומאמץ. חוות דעת המומחה התקבלה בבית המשפט. כלומר, לתובע נקבעה נכות צמיתה בשיעור של 24%.
הנכות התפקודית
לאחר מכן, השופטת קבעה את שיעור הנכות התפקודית שנגרמה לתובע. בעניין זה, נשמעו טיעוני התובע, אשר לשיטתו נגרמה לו נכות תפקודית בשיעור של 47.4%, מאחר ואחרי התאונה הוא לא היה יכול לעסוק עוד בעבודתו. מנגד, הנתבעת טענה שנכותו התפקודית של התובע הייתה נמוכה בהרבה.
לאחר שמיעת העדויות וסקירת הראיות, השופטת קבעה שהתובע לא הוכיח שהפגיעה בידיו עלתה בהרבה על שיעור נכותו הצמיתה. אמנם, התאונה פגעה בכושר עבודתו אך היא ארעה לאחר שחרורו מצה"ל, לפני שהתובע רכש מקצוע מסודר ועבד בו במשך שנים ולא הובאה הוכחה לכך שהתובע לא היה יכול לעבוד כלל. בסופו של דבר, הנכות התפקודית של התובע הוערכה ב-25%.
ראשי הנזק
על סמך שיעור הנכות שנקבעה לתובע, ומשכורתו טרם התאונה, השופטת קבעה שהפסד ההשתכרות שנגרם לו בשנתיים הראשונות שלאחר האירוע היה 60,000 ₪. בתקופה שלאחר מכן, התובע עבד, אך משכורתו הייתה נמוכה מלפני התאונה, ולכן השופטת קבעה שהוא היה זכאי לפיצוי נוסף בסך 40,000 ₪. סך כול הפסד ההשתכרות לעבר הועמד על 100,000 ₪. הפסד כושר ההשתכרות לעתיד הוערך בכ-550,000 ₪.
כמו כן, התובע נמצא זכאי לפיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד בסל 75,000 ₪ ופיצוי בגין כאב וסבל בסך 49,022 ₪. סך כל הפיצויים עמד על 774,022 ₪. מסכום זה נוכו התשלומים התכופים שהתובע קיבל מהמבטחת עוד טרם מתן פסד הדין בשיעור של 64,270 ₪. יש לציין שהתשלומים התכופים הועברו מכוח סעיף 5 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים.
.png)
