כאשר אדם ניזוק בדרכו לעבודה, האירוע יכול להיות מוכר כתאונת עבודה. תאונה זו יכולה להיגרם במקומות שונים. למשל, בכביש, ברחוב ואף בשטח מקום העבודה עצמו. במידה והסיבה לתאונה היא רשלנות האחראי במקום, או הגורם שבשטחו התאונה התרחשה, הנפגע זכאי לפיצוי בגין נזקיו, לצד הפיצוי המשולם לו מהמוסד לביטוח לאומי. דוגמא לכך בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
פורום תאונות עבודה
פורום אובדן כושר עבודה
פורום אחוזי נכות
פורום תאונות כלליות
פורום נזיקין
בהליך זה, התובע עתר לחיוב הנתבעות בתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עת החליק במדרגות שהיו חלק מהרכוש המשותף בבניין "הדר דפנה" בתל אביב בו עבד. לטענת התובע, הוא החליק במדרגות מאחר והיו רטובות ושמנוניות. הנתבעות בהליך זו היו החברה שתפעלה וניהלה את הבניין ומבטחתה בביטוח צד ג'. יש לציין שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה. הצדדים היו חלוקים באשר לשאלות הבאות: קרות האירוע הנזיקי, הקשר בינו לבין נזקי התובע וגובה הנזק שנתבע.
שאלת האירוע
לאחר שהשופט בחן את עדות התובע בקשר לנפילתו, שהייתה עדות יחידה בעניין זה, ואת המסמכים הרפואיים ויתר הראיות בנושא, הוא הגיע למסקנה שהתרחשות הנפילה הייתה כפי שהאחרון תיאר זאת. כלומר, נקבע שהתובע נפל בגרם המדרגות לאחר שהחליק על לכלוך רטוב ושמנוני. השופט הדגיש שעדות התובע בעניין זה הייתה קוהרנטית, אמינה ובהירה ונתמכה בעדויות של עובדים נוספים במקום, שסיפרו שהחליקו שם בעבר בנסיבות דומות.
שאלת האחריות
הנתבעת 1 ניהלה ותחזקה את הבניין בו התובע נפל. בין היתר, היא הייתה אחראית על ניקיון ותקינות השטחים הציבוריים. על מנת לעמוד בחובה זו, הנתבעת התקשרה עם חברת ניקיון שביצעה עבודה זו בפועל. בנסיבות אלו, השופט קבע שלא הייתה מחלוקת לכך שהנתבעת חבה חובת זהירות מושגית כלפי יתר המשתמשים במקרקעין בשטח שהיה בניהולה, לרבות כלפי העובדים במקום.
כאמור, הוכח שהמדרגות, שהיו חלק מהשטח עליו הנתבעת הייתה אחראית, היו מלוכלכות ובמקום לא בוצעו פעולות ניקיון ואחזקה תדירות על מנת לאפשר מעבר בטוח. על כן, השופט קבע שהנתבעת הפרה את חובת הזהירות שהוטלה עליה מכוח תפקידה. יתרה מזאת, נקבע שהנתבעת הייתה מודעת למפגע שבמדרגות, אך היא נמנעה מלהבטיח את הניקיון בשטח ולמנוע היווצרות של סיכון לעוברים ולשבים.
השופט הדגיש שדי היה במספר פעולות פשוטות כגון הצבת עובד קבוע באזור, גידור זמני של הקטע או שלטים שהיו מזהירים מפני סכנה, על מנת לעמוד בחובה הנ"ל. בנוסף, נקבע שהנתבעת לא עשתה די בטיפול במפגע לאחר שהוא נוצר ולא רק במניעתו מראש. היעדר טיפול זה הוא שגרם לבסוף לנפילת התובע ולנזקו.
עם זאת, השופט קבע שבנסיבות המקרה, היה ראוי לייחס לתובע רשלנות תורמת להתרחשות הנפילה. זאת מאחר והוא היה מודע לקיומו האפשרי של לכלוך במדרגות, לסכנת ההחלקה ולצורך בנקיטת משנה זהירות במעבר. התובע אף לא התריע על התאונה אלא רק לאחר מספר חודשים מאוחר יותר. לאור האמור לעיל, רשלנותו התורמת הוערכה בסך של 10%.
הנזק
ראשי הנזק בגינם התובע תבע פיצוי היו הפסד השתכרות לעבר, פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד וכאב וסבל. השופט קיבל את התביעה לפיצוי בגין כל אחד מראשי הנזק וחייב את הנתבעות לשלם את הסכום האמור, בניכוי התגמולים שהתובע קיבל מהמוסד לביטוח לאומי.
.png)
