אדם שניזוק במהלך ובעקבות שירותו הצבאי, זכאי לתשלום תמלוגים ממשרד הביטחון. על מנת לקבלם, על הניזוק להגיש תביעה לקצין התגמולים ולהוכיח שנזקו נגרם עקב או במהלך השירות הצבאי. במידה וקצין התגמולים דוחה תביעתו, ניתן לערער על כך, בדומה לכל הליך שיפוטי אחר. להלן דוגמא לערעור על החלטת קצין התגמולים שלא להכיר במערער כמי שנפגע בשירותו הצבאי.
יש לכם שאלה?
פורום מימוש זכויות רפואיות
פורום ועדה רפואית
פורום נזיקין
עובדות המקרה כדלקמן: המערער התגייס לשירות חובה בצה"ל במהלך שנת 1994. לאחר סיום הטירונות וקורס מקצועי, הוא החל לשרת באחד מבסיסי חיל האוויר בארץ ומילא תפקיד של טכנאי חימוש במחלקת מיכלי דלק. בתום 18 חודשים בהם שירת בתפקיד זה, הוא עבר לשרת במחלקת תחמושת. כעבור זמן מה, הוא הועבר לתפקיד של אחראי מועדון חוגרים, בו שירת עד לשחרורו מצה"ל, באוקטובר 1997.
הפגיעה
כעבור שנתיים, המערער אובחן כסובל מפגיעה בחוליות שגרמה להפרעה בגב התחתון. הפגיעה אובחנה על בסיס שתי בדיקות הדמיה. בשנת 2002, המערער פנה לקצין התגמולים בבקשה להכיר בו כ"נכה" לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט – 1959, עקב הפגיעה בגב. קצין התגמולים דחה את התביעה לאחר שהגיע למסקנה שלא היה קשר סיבתי בין ההפרעה בגב לתנאי השירות הצבאי של המערער. על החלטה זו הוגש הערעור.
לטענת המערער, הוא נפגע בעמוד השדרה במהלך שירותו הצבאי ועקב תנאי שירותו, בו נדרש לשאת במאמץ פיזי במסגרת תפקידו במחלקת מיכלי הדלק ובמחלקת התחמושת. מנגד, קצין התגמולים המשיב טען שתנאי השירות לא היו כרוכים במאמץ פיזי וכאבי הגב מהם המערער סבל, אובחנו אצלו עוד טרם גיוסו. כמו כן, נטען שהפגיעה בגבו של המערער אובחנה לאחר השחרור מצה"ל. יש לציין שכל אחד מהצדדים הציג חוות דעת רפואית שתמכה בטענותיו.
השאלה במחלוקת
הלכה למעשה, הודגש שבמרכז המחלוקת בין הצדדים עמדה השאלה העובדתית הבאה: האם המערער הוכיח שתנאי שירותו הצבאי היו כרוכים במאמצים פיזיים שגרמו לפגיעה בגבו? לאחר שהשופטים שמעו את העדים וסקרו את הראיות השונות, נקבע שבמהלך השירות הצבאי, המערער אכן פנה פעמים רבות לרופאים שבדקו אותו, הורידו לו את הפרופיל הצבאי ואף העניקו לו פטורים זמניים ממאמץ פיזי. עם זאת, הודגש שהרופאים הצבאיים סברו שהמערער סבל מבעיה רפואית שונה מזו שאובחנה בגבו לבסוף.
לטענת המערער, עובדה זו עלתה לכדי כשל רפואי חמור של הגורמים המטפלים, שהחמיר את פגיעתו. על כן, היה ראוי להכיר בנזקו כנזק שהוחמר עקב השירות הצבאי ולקבל את תביעתו לתגמולים. אולם, השופטים דחו טיעון זה וקבעו שהטיפול שניתן למערער לא עלה לכדי כשל רפואי.
קשר סיבתי
עם זאת, טענת המערער לפיה במהלך שירותו הצבאי הוא נדרש לעבודה ידנית ויומיומית של הרמה והעברת מיכלי דלק, התקבלה. כלומר, נקבע שהמערער נדרש למאמץ פיזי משמעותי במהלך שירותו הצבאי. אמנם, מאמץ זה לא היה חריג ולא הייתה הוכחה על קרות אירוע מיוחד שגרם לפגיעה בעמוד השדרה של המערער. אולם, מאחר והכאבים מהם המערער סבל היו יכולים להתחיל בעקבות אירוע בודד של הרמת משא כבד, השופטים קבעו שהיה קשר סיבתי בין ההרמות בשירות לנזקו של המערער. זאת גם אם לא הוכח קיומו של אירוע ספציפי בו הורם משא כבד.
לאחר מכן, השופטים דחו את טענת המשיב באשר לכך שהכאבים בגבו של המערער אובחנו עוד לפני הגיוס והפגיעה הנוכחית אובחנה לאחר השחרור. באשר לכאבים טרם הגיוס, הרי שהמערער הוגדר כסובל מ"עקמת" ולכן סבל מסוג כאבים אחר. בנוגע לאבחון הפגיעה לאחר השחרור, השופטים הדגישו שהמערער לא עסק בעבודה בה נדרש להרים משא כבד, לעומת תפקידו בצה"ל ולכן, לא היה מנוס מפני קביעה שהיה קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לנזק. לאור האמור לעיל, הערעור התקבל.
.png)
