מחלוקות אודות כסף בין בני משפחה עלולות לגרום לניתוק מוחלט ולהפסקת קשרי משפחה גם בין קרובים מדרגה ראשונה, כגון אב ובנו. להלן דוגמא לכך.
יש לכם שאלה?
פורום גישור ובוררות
פורום יזמות עסקית
פורום פירוק שותפות
במקרה הבא, אב הגיש תביעה נגד בנו למתן פסק דין הצהרתי לפיו ההסכם שנעשה ביניהם, לא היה תקף. לחלופין, האב ביקש מבית המשפט לקבוע שלאור פרשנות הסכם זה, הוא לא היה רלוונטי ביחס לסכומי כסף שהתקבלו 7 שנים לאחר מועד החתימה, והופקדו בנאמנות אצל עורך דין.
רקע
הרקע לתביעה היה עסק משותף שהאב ניהל עם גיסיו. לימים, היחסים בין השותפים עלו על שרטון והתדרדרו לסכסוך שהתברר בבוררות. במסגרת הליכים אלו, האב נעזר בעורך דין ובבנו הנתבע. באחת מהחלטות הבוררות, האב נמצא זכאי לפיצוי בשווי של למעלה מ-10 מיליון דולר. אז, הבן ביקש מאביו שיחלוק עמו את פירות הבורות. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת באשר לזכותו של הבן לקבל חלק מהכסף, אך הם לא הצליחו להגיע להסכמה בדבר הסכום הסופי. לפיכך, הם פנו לעורך דין שהכין עבורם הסכם, עליו הם חתמו ובו נקבע שחלקו של הבן בפירות הבוררות יהיה 23%. בנוסף, הבן קיבל דירה בירושלים.
האב אכן העביר את הסכומים הנדרשים באמצעות עורך דינו, אך לאחר זמן מה ביקש לשנות הסדר זה. על כן, הוא פנה לבנו וביקש ממנו להעביר לו ישירות את הכספים, בלי להסתייע בעורך הדין. הבן הסכים. אולם, אז האב טען שהיה קיים חשש שפסק הבוררות יבוטל, מאחר והצד השני לסכסוך הגיש בקשה לכך. במקרה כזה, האב טען שבנו לא היה יכול להחזיר את חלקו בתמורה שקיבל ולכן הציע לו להפקיד את הכספים בפיקדון בנאמנות עורך הדין.
הבן הסכים להסדר והפקיד את הכספים שהועברו לו. לאחר שהליכי תקיפת פסק הבוררות הסתיימו, הבן ביקש לקבל חזרה את הכספים שהפקיד בנאמנות. אז, התברר לו שהאב פנה לעורך הדין וביקש ממנו שלא להעביר לידי בנו את הכספים אותם הפקיד, מאחר ולטענת הראשון, הם כלל לא הגיעו לו.
טיעוני הצדדים
לטענת האב, ההסכם בינו לבין בנו לא היה תקף מאחר וכריתתו הייתה בכפייה ובעושק, כאשר הבן איים עליו שאם לא יסכים לדרישותיו, הוא יפגע בו. האב הוסיף וטען שבנו ניצל את המצוקה הכלכלית בה היה מצוי בעת החתימה על ההסכם, ולכן הוא הסכים לתנאי החוזה, שהיו גרועים במידה בלתי סבירה מהרגיל. הבן הכחיש טענות אלו.
הכרעה
לאחר בחינת מכלול הראיות, השופט החליט לדחות את התביעה. הוא קבע שהאב לא הרים את נטל ההוכחה ולא שכנע את בית המשפט באשר לטענתו שההסכמים נכרתו תוך כפייה ועושק. שכן, עדותו של האב לא הייתה קוהרנטית וקרסה בעת החקירה הנגדית. בנוסף, ההסכם בין הצדדים נוסח על ידי עורך דין, שהעיד על כך שהאב היה מוכן לתת לבנו כספים, ללא כל השפעה חיצונית. למעשה, עורך הדין הוא שקבע את החלק אותו האב נדרש לתת לבנו ותנאי זה לא היה שונה במידה בלתי סבירה מהמקובל בשוק. יתרה מזאת, האב ביצע את ההסכם בפועל במשך תקופה מסוימת, ולא הביע כל התנגדות לכך.
בנוסף, נדחתה טענתו החלופית של האב לפיה ההסכם היה רלוונטי רק עד לתקופה מסוימת. לבסוף, השופט הדגיש שבסכסוך זה, הוא העדיף את עדותו של הבן על פני עדות האב, מאחר והראשונה הייתה מהימנה, אמינה, קוהרנטית ונתמכה בעדות עורך הדין. לאור האמור לעיל, התביעה נדחתה והאב חויב להמשיך להעביר לבנו כספים, ולאפשר לו לקבל את הסכומים שהופקדו בנאמנות אצל עורך הדין.
