במסגרת המאבק המשפטי בין ההורים, אשר פעמים רבות הופך מכוער, בית המשפט שם דגש על טובת ילדיהם הקטינים, אשר אינם אמורים לסבול בשל חטאי הוריהם. במקרה שלפנינו בית המשפט נדרש לשאלה האם יש להחזיר את הקטינה לעיר מגוריה הקודמת ולמוסד החינוך אשר הכירה.
יש לכם שאלה?
פורום משמורת והסדרי ראייה
פורום אפוטרופסות
פורום בית המשפט לענייני משפחה
בעקבות הפרידה של ההורים נידונה שאלת מגוריה של ביתם הקטינה בת ה-6 בבית המשפט לענייני משפחה. האם ביקשה לאפשר לה להגר עם הקטינה לרומניה, בעוד האב הגיש תביעה למשמורת מצידו. מכיוון שבאותה התקופה שני הצדדים עוד חיו תחת קורת גג אחת בנהריה, השופטת בחרה שלא להכריע בשאלת המשמורת, אולם נטתה להשאיר את הקטינה במשמורת של האם, כהמלצת פקידת הסעד.
ביום ה-15.12.08, האם הגישה תביעה למתן היתר להגירת הקטינה לרומניה. ביום ה-17.12.08 האב הגיש "בקשה דחופה למתן הוראות". לטענתו, כאשר הוא הגיע לדירת המגורים המשותפת ביום ה-16.12.08, הוא גילה כי האם המשיבה עזבה את הבית יחד עם הילדה לאילת.
המשיבה טענה כי המעבר לאילת נועד למנוע את החיכוכים אשר היו צפויים בין בני הזוג בעקבות המאבק המשפטי אשר ניהלו, אשר לא הסתמן ככזה שעתיד להגיע לסיומו. לטענתה, הבחירה באילת הייתה משום שמבחינה תעסוקתית וחברתית האם יכלה להשתלב בעיר, שכן הצדדים גרו בה במשך חמשת השנים הראשונות לנישואיהם. לפי המשיבה, הסיבה שלא הודיעה על המעבר הצפוי הייתה חשש כי המבקש ימנע אותו ממנה.
מנגד, המבקש טען כי ההחלטה החד צדדית להעביר את הקטינה נבעה כולה במטרה להקשות עליו להיות בקשר עם בתו. כמו כן, המבקש ציין כי היה בכך כדי להעיד על אי המסוגלות של האם, אשר שלפה את הקטינה באמצע שנת הלימודים מהמסגרת החינוכית, מתוך אינטרס אישי, ולצורך סיפוק צרכיה החברתיים. בנוסף, המבקש הסכים לעזוב את בית המגורים, על אף שהיה שייך להוריו, ולו בכדי שבתו הקטינה תשוב להתגורר בצפון.
האפוטרופוס אשר מונה קבע כי לכל הפחות היה צורך לאפשר לילדה להיפרד מאביה וממקום מגוריה הקודם, ולא להעבירה בחופזה. עם זאת, מאחר והמעשה כבר נעשה לא היה ניתן להשיב את הגלגל לאחור, והחזרת הילדה לנהריה לא הייתה רצויה. אולם, היה צורך לאפשר לאב הסדרי ראייה נרחבים של בתו.
הכרעת בית המשפט לענייני משפחה
השופטת קבעה כי השיקול המכריע במקרים בהם מעורבים קטינים הינו השיקול של טובת הקטין. השופטת נעזרה בשלושה תסקירים שונים על הקטינה ועל היסטוריית חייה, וכן שוחחה עם הגננת של הילדה.
השופטת ציינה כי המשיבה בחרה להציב את המבקש ואת הקטינה בפני "עובדות בשטח", למרות שכבר נוהלו הליכים בבית המשפט, וחרף הכוונה להעניק את המשמורת לה. השופטת הדגישה כי גם אם האם הייתה בעלת המשמורת, הזכות לקבוע את מקום מגורי הקטינה לא הייתה נתונה לה באופן בלעדי. לפני כפיית המעבר, על המשיבה היה להיעזר בגורמים טיפוליים, ולהתחשב בחוות דעתם.
לאור כל האמור לעיל, בית המשפט קבע כי המשיבה פעלה בצורה חפוזה, וכי טובת הקטינה בשלב זה הייתה לחזור לגור בנהריה, ולהשתלב מחדש במוסד החינוכי אליו השתייכה טרם המעבר.
