ישנם מקרי התרשלות בהם ברור כי גם הנפגע עצמו תרם בהתרשלותו להתרחשות התאונה. כפי שנראה להלן, במקרים אלו בתי המשפט נוטים לייחס אחוז מסוים מהנזק לאשם התורם של התובע. התובע במקרה זה עבד כקבלן עצמאי לביצוע עבדות חשמל. הנתבעות הינן החברה שהזמינה מהתובע את העבודה, וכן חברת החשמל לישראל. במהלך עבודת חשמל אותה התבקש לעשות התובע, הוא התחשמל ונפצע בצורה קשה. כעת, הוא תובע את החברה שהעסיקה אותו ואת חברת החשמל בגין עוולת הרשלנות כלפיו.
יש לכם שאלה?
התובע התבקש על ידי הנתבעת לבצע עבודה לתיקון מרזב. המרזב היה מותקן לאורך המבנה בגובה רב, סמוך לגג. לצורך ביצוע העבודה התובע קיבל בימת הרמה חשמלית אשר באמצעותה הוא היה אמור לעלות לגובה הנדרש. התובע קיבל את הבימה מנציגי הנתבעת, הסיע אותה למבנה ומיקם אותן ליד הקצה השמאלי של המבנה. ליד אותו קצה של המבנה, בגובה, עבר קו מתח חשמלי שלא היה מבודד ונמצא באחריות חברת החשמל. התובע התחיל להרים את הבמה לגובה הנדרש, כאשר אחת מפינות הבמה נגעה בכבל המתח הגבוהה. התובע הרגיש התחשמלות וניסה לקפוץ, אולם הועף אחורה והתחשמל שוב.
האם הייתה התרשלות של הנתבעת?
בית המשפט ציין את העובדה כי התובע קיבל את בימת ההרמה מנציגי הנתבעת, וכך עלה גם מההתקשרות החוזית בין הצדדים לפיה הנתבעת תספק לתובע בימות הרמה. המסקנה של בית המשפט מהעדויות שהוצגו בפניו הייתה כי עצם ההחלטה לבצע עבודת גובה במיקום כה סמוך לקו המתח הייתה רשלנית מלכתחילה. נציגי הנתבעת ידעו על קיומו של הכבל ועל כך שהוא לא מבודד, ולכן היו צריכים ליידע את התובע כי עבודה בסמוך לכבל זה מסוכנת.
בית המשפט דחה את טענות הנתבעת כי התובע היה כבר מנוסה בעבודה עם בימת הרמה. האחריות של הנתבעת הייתה צריכה להיות להדריך את התובע לא לגבי עצם השימוש בבימת ההרמה, אלא לגבי המיקום הספציפי של העבודה הספציפית אותה ביצע. התרשלות נוספת מצידה של הנתבעת הייתה כאשר נציגה העביר לרשותו של התובע את בימת ההרמה, ולא בדק את המקום בו התובע מיקם את הבמה. הרשלנות אפילו התחדדה לאור העובדה שאותו הנציג היה מודע לקיומו של הכבל, אבל לא הזהיר את התובע לגבי המיקום.
נימוק נוסף ואחרון להתרשלות היה קשור ליכולתה של הנתבעת, ואף חובתה, לנתק את זרם החשמל בעת ביצוע העבודות. הנתבעת הייתה יכולה לבקש מחברת החשמל לנתק את הזרם בעת ביצוע העבודה הספציפית הזו, אולם נראה שהם לא התייחסו ברצינות לקו המתח כלל. לפיכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי הנתבעת ידעה על קיומו של הכבל המסוכן אך לא יידעו את התובע לגבי עובדה זו.
אחריות חברת החשמל
בית המשפט קובע כי אף חברת החשמל הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע, והתנהגה כלפיו ברשלנות. חברת החשמל לא הטמינה את הכבל בקרקע למרות שידעה כי הוא אינו בטיחותי. כמו כן, הוכח לבית המשפט כי המיקום הספציפי של הכבל היה מנוגד לתקנות. עצם העובדה שמיקום הכבל היה מנוגד לתקנות, הוביל למסקנה כי חברת החשמל התרשלה כלפי התובע בכך שלא הקפידה לשמור על כללי הבטיחות הנאותים.
אחריות תורמת של התובע
מעבר לאחריותן של הנתבעת וחברת החשמל, נקבע כי היה מקום גם לתובע אשם תורם משמעותי. התובע הכיר במידת מה את המפעל שכן הוא ביצע בו בעבר את העבודות. ביום האירוע, התובע היה מחויב לבדוק את הסביבה בה אמור היה לעבוד. התובע לא היה עוד עובד פשוט אלא החזיק תחתיו מספר עובדים נוספים. דהיינו, אי בדיקת סביבת העבודה לפני תחילת ביצועה הינה התנהגות בלתי מקובלת, ולכן המסקנה הייתה כי התובע תרם ברשלנותו להתרחשות התאונה ממנה נפגע. לסיכום, בית המשפט קובע כי הנתבעת וחברת החשמל חייבות לשאת בנזקיו של התובע בגין התרחשות התאונה. למרות זאת, יש לזקוף לחובת התובע רשלנות תורמת של 30%, כך שהנתבעות חויבו לשלם לתובע 70% מסך כל נזקיו.
עודכן ב: 14/10/2012
