כאשר מגישים בקשה לקבלת צו לקיום צוואה, יש צורך להגיש את הצוואה המקורית. למעשה, הגשת המקור כוללת גם את הוכחת עצם קיומה של הצוואה, וגם הוכחת תוכנו של המסמך. למרות זאת, לא תמיד ניתן להגיש את המקור. אי לכך, במקרים חריגים, ניתן להגיש העתק של הצוואה או באופן אחר.
יש לכם שאלה?
מתי ניתן להגיש העתק? החוק קובע כי מותר לעשות זאת כאשר "הוכח שהמקור נשמד בדרך או בנסיבות שאין בהן כדי לבטל את הצוואה או שאי אפשר להגיש את המקור". הרעיון מאחורי חיקוק זה הינו שאין זה מתקבל על הדעת כי צוואה שנעלמה בנסיבות האמורות לא תזכה להתייחסות שכן ברור כי זה היה רצונו של המצווה.
נטל השכנוע המוטל על המבקש להוכיח צוואה שלא באמצעות המקור
כאשר צוואה מקורית הולכת לאיבוד, בית המשפט מציין כי אין בדרך כלל לדרוש עדות ישירה על כך שהצוואה אבדה, אלא מספיק להראות כי נעשו חיפושים שניסו למצוא את המקור. בכל מקרה, יש לקבוע האם התובע השקיע מאמצים סבירים על מנת למצוא את הצוואה המקורית. התובע צריך להוכיח כי הוא ניסה למצוא את הצוואה על פי מבחן "השקידה הסבירה". תחילה יש לבחון מה התובע יכול היה לעשות, ולאחר מכן לראות מה התובע עשה בפועל.
המקרה הספציפי
במקרה הנוכחי, הצוואה שהתובע מבקש להוכיחה באמצעות העתק, נערכה במשרדו של עו"ד ועל פי בקשת המנוח, וזאת לפי עדותו של עורך הדין. למרות זאת, הצוואה לא נחתמה בפניו של עורך הדין, אלא היא נשלחה לביתו של המנוח באמצעות נהג מונית. עורך הדין מעולם לא קיבל לידיו עותק חתום של הצוואה אותה ערך, אולם שמר את העותק שאינו חתום אצלו.
הצוואה שהוגשה נחתמה על ידי המנוח, ואין על כך מחלוקת משום שהיא נחתמה על ידי שני עדים. אחד העדים זהו אותו נהג המונית שחתם על הצוואה כעד לבקשתו של המנוח. העד השני הינו ספר, שאומנם לא חתם על הצוואה בנוכחות המנוח אלא שנהג המונית העיד כי הוא ירד עם הצוואה מתחת לביתו של המנוח ולבקשתו, והספר חתם על הצוואה בפניו. מכאן, אומנם ברור כי יש פגם פורמאלי מסוים בצוואה, אבל בשלב זה, בו בית המשפט רק מתבקש לאפשר הגשתה של העתק הצוואה, בניגוד לשלב הבקשה למתו הצו, אין משמעות בינתיים לפגם זה שסביר להניח שידון בהמשך. לפיכך, בית המשפט קובע כי המנוח התיר לאחריו צוואה.
האם הוכחו הנסיבות שמונעות את הגשת המקור
התובע פירט את המאמצים שעשה על מנת לנסות ולאתר את המקור. נעשה חיפוש בדירת התובע, כולל בחפציו האישיים שנמצאו בדירתו. חיפוש נעשה גם אצל עורך הדין שערך את הצוואה כאמור. התובע אף פנה לרב שהוא ידע כי המנוח תורם לו כספים לצדקה, וזאת בנוסף לבירור שנעשה בבית הכנסת. התובע אף שלח מכתב לבנק שם המנוח פתח קרן נאמנות עבור הקדש שיצר המנוח, אך הבנק לא השיב לו אם הצוואה בידיו או לא. בית המשפט מניח כי אם בפני הבנק היה המקור, אז הוא היה מיידע את התובע בקשר לכך. ניסיון נוסף היה בעצם הבאת נהג המונית ומכר נוסף של במנוח. לפיכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי התובע עמד במבחן "השקידה הסבירה".
האם בנסיבות העניין קמה חזקת ההשמדה
במקרה הנוכחי התעוררה בעיה מסוימת משום שלפי ההלכה המשפטית, אם הצוואה לא יצאה מידיו של המנוח, אז חזקה כי השמיד אותה. אם השמיד אותה, חזקה שהתכוון בכך לבטל את הצוואה. במקרה זה, התובע נדרש לסתור את חזקת ההשמדה, ולהוכיח כי המנוח לא התכוון לבטל את הצוואה שהשמיד לכאורה. למרות שהתובע לא התייחס לסוגיה זו, בית המשפט מסיק כי נסתרת חזקת ההשמדה מעצם ההתנהגות של המנוח. הוכח בפני בית המשפט שכל פעם שהמנוח רצה לבטל את הצוואה הקודמת, הוא היה פשוט מכין צוואה חדשה מבלי להשמיד את הקודמת. לפיכך, נסתרת חזקת ההשמדה ואין ללמוד כי עצם העובדה שלא נמצא המקור, מעיד כי המנוח ביטל את הצוואה.
לסיכום, בית המשפט מתיר את הגשת ההעתק של צוואת המנוח האחרונה לפי בקשתו של התובע. מובן שהפסיקה אינה סוף פסוק שכן כעת, התובע נדרש להוציא צו קיום צוואה.
עודכן ב: 14/10/2012
