כאשר הצדדים חלוקים בדעתם מי יהיה ההורה המשמורן של הילדים לאחר גירושין, באפשרותם לפנות לבית משפט שיכריע בשאלה. שיקול מכריע בקביעת המשמורת הוא תוצאות בדיקת המסוגלות ההורית לצד טובת הילד. כך או כך, מדובר בהכרעה קשה בעלת השפעה מכרעת על חיי הילד. פסק הדין הבא הינו דוגמא לכך.
יש לכם שאלה?
פורום משמורת
פורום בית המשפט לענייני משפחה
פורום זכויות הגבר במשפחה
פורום מזונות
במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תביעה להעברת משמורת על קטין, שהופקדה בידי האם. לפי עובדות המקרה, הצדדים היו נשואים זה לזו ולשניים נולדו שני ילדים. לאחר אי אלו שנות נישואין, הם התגרשו ובהסכם הגירושין, המשמורת על הילדים הופקדה בידי האם. לאחר שבע שנים בהם הצדדים היו גרושים, האב הגיש את התביעה דנן להעברת המשמורת הקבועה על הקטין אליו. הטיפול בתיק לווה על ידי פקידות הסעד. אלו קבעו שהקטין היה במצוקה והמליצו על העברת המשמורת לידי האב, תוך מתן סיוע וטיפול לכל המעורבים. קרי, לאם, לאב ולבן הנוסף, שהיה בגיר במועד ההליכים.
במהלך פגרת בתי המשפט, האב הגיש בקשה דחופה לקביעת משמורת זמנית היות והיה צורך דחוף לרשום את הקטין למסגרת לימודית קרובה לאזור מגוריו. השופט התורן קיבל את בקשת האב והורה על העברת המשמורת הזמנית לידיו. לאחר מכן, נערך הדיון דנן בשאלת המשמורת הקבועה.
טיעוני הצדדים
לטענת האב, רצונו של הקטין היה לעבור לגור עמו וכך גם הומלץ על ידי פקידת הסעד. בנוסף, בדיקת המסוגלות ההורית שבוצעה לו העידה על כך שהיה ביכולתו לגדל את הקטין בצורה ראויה. לשיטת האב, האם היא שסירבה לקבל את רצונו של הקטין ואת מסקנות חוות דעת הגורמים המטפלים.
מנגד, האם טענה שהמשמורת הזמנית על הקטין הועברה במחטף במהלך פגרת בתי המשפט אך בפועל, היא שטיפלה בקטין והוא שהה בביתה במהלך רוב שעות היום. על כן, האם טענה שגם אם הקטין הביעה רצונו לגור אצל אביו, במעשיו הוא הראה ההפך. לא זו אף זו, נטען שהאב לא התעניין בקטין ובמעשיו, לא סיפק צרכיו ואף הפסיק לשלם מזונות.
מסקנות הגורמים המטפלים
כאמור, כל הגורמים הטיפוליים המקצועיים והחברתיים שבדקו את התא המשפחתי בנוגע לסוגיית המשמורת, המליצו על העברתה לידי האב. גם פקידת הסעד, אשר בחנה את המסוגלות ההורית של שני הצדדים, הגיעה למסקנה שטובתו של הקטין הייתה העברת המשמורת לאב.
אמנם, טרם ההליך דנן הקטין היה במשמורת אמו במשך שבע שנים, והאב לא הלין על כך. אולם, השופט סקר את מאורעות העבר והדגיש שהאב נמנע מלבקש משמורת על בניו בשל אילוצי עבודתו ואורח חייו. כעת, לאחר שהם השתנו והילדים בגרו מעט, היה מקום לבחון את המצב בשנית. לא זו אף זו, בשנים שלפני ההליך המשפטי, הגיעו לרשויות הרווחה דיווחים אודות התדרדרות מצבו של הקטין שהרבה להיעדר מבית הספר. האם הביעה נכונות לפעול בנושא, אך בפועל, לא הגיעה לפגישות ולטיפולים שנקבעו למעורבים.
טובתו של הקטין
לאור האמור לעיל, השופט החליט שטובתו של הקטין הייתה להיות במשמורת אביו. מסקנה זו התחזקה לאחר שהשופט נפגש עם הקטין עצמו, שהביע רצונו להתגורר עם אביו מאחר והלה נסך בו הרגשת שלווה, הגנה וביטחון. לבסוף, השופט אף דחה את טענות האם בדבר היעדר דאגה וטיפול בקטין על ידי האב ותביעת המשמורת התקבלה.
