זיכוי חלקי בשלב "אין להשיב לאשמה"

עו"ד גונן קסטנבאום

מדינת ישראל
בעניין:

המאשימה
ע"י ב"כ עו"ד אשואל

נ ג ד

ישעיהו

הנאשם
ע"י ב"כ עו"ד גונן קסטנבאום

החלטה

בפני טענת "אין להשיב לאשמה".
 

להלן אדרש לטענות שהועלו לגבי סעיפי האישום השונים.

א. העבירה של אי קיום צו שיפוטי - נטען ע"י ב"כ הנאשם כי מי שניתן נגדו הצו השיפוטי בתיק עמק 5272/00 (להלן: התיק הקודם) אינו הנאשם, אלא אחד דרור ירדני. כראיה, הוצג על ידו פרוטוקול הדיון, בו ניתנו הכרעת הדין וגזר הדין, הנושא את השם "דרור ירדני" כשם הנאשם. ברם, עיון בתיק הקודם, שהוגש כמוצג, מלמד כי כתב האישום אמנם הוגש בתחילה נגד דרור ירדני, אך לאחר בירור הוגש כתב אישום מתוקן, בו שונה שם הנאשם לשמו של ישעיהו ירדני, הוא הנאשם דכאן, והלה הודה והורשע, ואף שילם את הקנס שנגזר עליו.

ראיות לכך שמי שנדון בתיק הנ"ל הינו הנאשם, ועל כן שמו של דרור ירדני המופיע בפרוטוקול שלאחר תיקון כתב האישום אינו אלא טעות סופר, ניתן למצוא במסמכים הבאים:

(1) אישור מסירה ע"י הדבקה של כתב האישום המתוקן לנאשם ישעיהו ירדני;

(2) יפוי כח לעו"ד מרדכי שפירא, שייצג את הנאשם בדיון בו ניתנו הכרעת הדין וגזר הדין, החתום ע"י הנאשם ישעיהו ירדני;

(3) שוברים לתשלום הקנס, שנפרעו, בהם מופיע שם החייב-הנאשם ישעיהו ירדני;

(4) הודעה לרשם המקרקעין על צו הריסה שיפוטי, בו מופיע שמו של הנאשם ישעיהו ירדני כבעל הנכס שלגביו יש לרשום אזהרה על צו ההריסה.

לפיכך אני קובעת כי קיית תשתית ראייתית מספקת לכך שמי שנדון בתיק הקודם היה הנאשם דכאן.

ב. התיישנות העבירות של בניית המבנים נשוא האישום השני – נטען כי מדובר בעבירות מסוג עוון המתיישנות לאחר 5 שנים, ובמקרה דנן הוכח בפרשת התביעה כי מדובר במבנים העומדים על מכונם מזה עשרות שנים.

(1) לגבי מבנה הסטודיו – עולה מהשוואת תשריט כתב האישום בתיק הקודם, משנת 2000, לתשריט כתב האישום הנוכחי משנת 2006, כי התוספת של 55 מ"ר מסביב למבנה המקורי בוצעה בין שנים אלה, ועל כן אין התיישנות לגבי פריט זה.

(2) סגירת קומת העמודים בבית המגורים המרכזי – כנ"ל. אמנם, הוצגו ע"י הסנגור ראיות נגדיות לפיהן היתה קומת עמודים שנסגרה בשנת 93’ או קודם לכן (נ/4, נ/6) אך לא ברור אם מדובר באותה סגירת קומת עמודים המצויה במבנה כיום, או שנהרסה ונסגרה מחדש, ועל כן קיימת תשתית ראייתית מספקת כדי לחייב את הנאשם להשיב לכתב האישום.

(3) הקמת מבנה בלוקים וגג רעפים – המבנה מופיע בכתב האישום הקודם ובתשריט שצורף אליו (מסומן 2), אך נמחק לבסוף עקב הסדר טיעון. המבנה עצמו נראה בתמונות ישן למדי. לפיכך, אין תשתית ראייתית להוכחה כי המבנה נבנה ב-5 השנים שלפני הגשת כתב האישום, והעבירה התיישנה.

ג. שימוש חורג באחד המבנים כסטודיו – נטען ע"י ההגנה כי השימוש החורג לא הוכח, מאחר שהפקח שהעיד לגבי הביקור במקום אמר שהסטודיו היה ריק מאדם ומפעילות בזמן ביקוריו. לדברי הפקח, למד על כך שהמקום משמש כסטודיו לאמנות מבדיקה ברישומי מחלקת הארנונה. פלט המחשב של מחלקת הארנונה לא הוצג, ועל כן דברי הפקח הם ראיה מכלי שני וכלשעצמם לא היה די בהם להרמת הנטל הראייתי.

אלא, שהתמונות שצולמו ע"י הפקח מראות מבנה נקי, מטופח ומסודר, חיצונית ופנימית, בו ערוכים כסאות ושולחנות, מזרונים מונחים בערימה, והמקום נראה כמצוי בשימוש, שכן אילו היה המקום סגור וללא שימוש, יש להניח כי אותות האבק וההזנחה היו ניכרים לעין. לפיכך קיימת תשתית ראייתית ברמה הבסיסית הנדרשת בשלב זה.

לפיכך, אני מחייבת את הנאשם להשיב לגבי כלל העבירות בכתב האישום למעט העבירה של בניית המבנה נשוא האישום השני, סעיף 1.ג..