מחלת מקצוע מוכרת כחולי שנגרם לעובד עקב ובמהלך עבודתו. לרוב, מחלת המקצוע נגרמת עקב היחשפות לחומרים מסוכנים כגון גזים רעילים, חומרים ביולוגיים שונים וכו'. כאשר מחלת האדם מוכרת כמחלת מקצוע, הוא זכאי לקבל תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי, בדומה למצב בו הפגיעה הייתה מוכרת כתאונת עבודה. על מנת לקבל תגמולים אלו, יש להוכיח כי המחלה אכן נגרמה עקב העבודה וסביבתה. כך למשל היה בפסק דין דנא, אשר נידון בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.
יש לכם שאלה?
במקרה דנן, הוגשה לבית הדין לעבודה תביעה להכרה בליקויים הבריאותיים מהם סבל התובע כמחלת מקצוע. על פי כתב התביעה, התובע נולד בשנת 1940. החל משנת 1968, התובע עבד כרתך ומסגר במספנות ישראל. הוא עבד שם במשך 26 שנים, עד לשנת 1994, 6 ימים בשבוע. יום עבודה כלל בממוצע שמונה שעות עבודה ובמהלכו, התובע נחשף תדיר לאדי ריתוך, חומרים כימיים וממיסים אורגניים. על כן, התובע טען כי תנאי עבודתו היו ירודים.
התובע פנה למוסד לביטוח לאומי והגיש שתי תביעות שונות. האחת בגין מחלת הכליות ממנה סבל והשנייה עקב מחלת ריאות. הוא ביקש להכיר כמחלות אלו כמחלת מקצוע ולחלופין, כפגיעה מסוג מיקרוטראומה. תביעותיו נדחו על ידי המוסד. נטען שהתובע לא הוכיח קיום אירוע תאונתי או מספר אירועים תאונתיים זעירים שהתרחשו במהלך ועקב עבודתו וגרמו למחלות מהן סבל. הנתבע טען שהגורם למחלות התובע היה טבעי, ולא היה כל קשר לתנאי עבודתו. על כן, פנה התובע לבית הדין.
הצדדים הסכימו כי התובע אכן עבד כרתך במספנות ישראל ונחשף במהלך התקופה לגזים של עשן ריתוך. אולם, הם היו חלוקים בדעתם לגבי המתכות שהתובע נדרש לרתך במפעל ונחשף לאדי הריתוך שלהן. בנוסף, המחלוקת הייתה סביב שאלת חשיפת התובע לחומרים כימיים, שמנים, תרסיסים וממיסים אורגניים.
האם תנאי העבודה גרמו למחלת מקצוע?
הביטוח הלאומי טען כי התובע כלל לא נחשף בעבודתו לחומרים מזיקים. על מנת להוכיח טענה זו, העידו מטעמו הממונה על הבטיחות במספנות ישראל ומפקח העבודה באגף בטיחות בעבודה במשרד התעשייה. הממונה על הבטיחות במספנות ישראל העיד כי המידע שהיה ברשותו בנוגע לתנאי עבודתו של התובע וחשיפתו לחומרים ומתכות היה ידוע לו עקב תשאול עובדים אחרים באותה תקופה. הממונה העיד כי על מנת למנוע נשימת גזים, נדרשו העובדים באותה תקופה ללבוש מסיכות נייר. מפקח העבודה במשרד התעשייה העיד כי לא היה ידוע לו על ריכוך מתכות נוספות חוץ מברזל פשוט אותה עת. הנתבע אף הציג בפני בית הדין דו"ח בדיקות סביבתיות שבוצע בשנת 2004 להוכחת טענותיו.
דיון והחלטה
בפתח הדיון, השופטת דחתה את הדו"ח שהוצג מטעם הביטוח הלאומי מאחר והוא נעשה רק בשנת 2004. כלומר, יותר מעשר שנים לאחר סיום עבודתו של התובע במספנות. לכן, הוחלט כי לא היה ניתן ללמוד על המצב הקיים בשנים הרלוונטיות לתביעה. גם עדות עדי הנתבע נדחתה, בשל חוסר רלוונטיות לתקופת עבודתו של התובע. השופטת קבעה שלא היה ניתן ללמוד מעדויות אלו על החומרים אליהם נחשף התובע ואמצעי המיגון שהיו בשימוש אותה עת. לפיכך, התקבלה טענת התובע ונפסק שבמהלך עבודתו של האחרון, הוא נדרש לעבוד בסביבה בה נחשף תדיר לגזים שנפלטו כתוצאה משריפת המתכות.
על מנת להכריע בשאלת הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מחשיפה זו, אם בכלל, הוחלט למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט. תפקידו של המומחה היה לקבוע מה היו המחלות מהן סבל התובע; האם הן נגרמו כתוצאה מחשיפה לגזים שונים, ולכל הפחות הוחמרו עקב כך והאם ניתן היה להכיר במחלות אלו כמחלות מקצוע או כמיקרוטראומה. לבסוף, השופטת הורתה על העברת מסמכים שונים לידי המומחה, על מנת שיכריע בשאלות הנידונות.
