סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה מקנה פטור ממס בגין הכנסות של מי שהינו בעל שיעור נכות רפואית גבוה של למעלה מ- 89%. לפיכך, את הבקשה לקבלת הפטור יש לתמוך בהחלטת וועדה רפואית אשר תומכת בשיעור אחוזי הנכות הדרוש. במקרה שלפנינו הוגשה עתירה לבית הדין הגבוה לצדק עקב קביעה סותרת של שתי ועדות רפואיות.
יש לך שאלה?
העותר היה שחקן כדורסל מקצועי. ביום ה-10.12.2000 העותר נפגע ברגלו במהלך משחק כדורסל. ותוצאה מהפגיעה העותר נאלץ להפסיק לשחק כשחקן מקצועי. במסגרת הליכים אשר נוהלו למול המוסד לביטוח לאומי, הפגיעה בעותר הוכרה כפגיעת עבודה, ושולמו לו "דמי פגיעה" במשך כחצי שנה.
ביום ה-2.11.2003, וועדה רפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי קבעה כי העותר היה זכאי ל-100% נכות זמנית מיום ה-11.6.2001 ועד ליום ה-9.7.2001, 25% נכות זמנית במשך כ- 50 הימים שלאחר מכן, ול-7.5% נכות צמיתה החל מיום ה-2.11.2001.
במקביל להליכים אלו, העותר ביקש פטור ממס אשר הוענק למי שסבל מ-100% נכות, עבור התקופה שבין יום פגיעתו לבין היום האחרון שבו הוגדר על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי כמי שסובל מ-100% נכות. דהיינו, מיום ה-10.12.200, ועד ליום ה-9.7.2001.
הוועדה הרפואית הראשונה לעניין מס הכנסה קיבלה את בקשתו של העותר. עם זאת, המשיבה הגישה ערר, וועדת הערערים אשר דנה במקרה העמידה את שיעור נכותו של העותר על 20% בלבד עבור תקופה זו. שיעור זה לא זיכה את העותר בפטור ממס.
העותר פנה לבג"צ כי יורה למשיבה לבטל את החלטתה, ולהחזיר על קנה את החלטתה של הועדה הרפואית הראשונה אשר קבעה לו 100% נכות.
החלטת בית הדין הגבוה לצדק
בית הדין הגבוה לצדק קיבל את העתירה. השופטים אשר ישבו לדין קבעו כי ההחלטות של הועדות הרפואיות לענייני מס הכנסה, הן של הועדה הראשונה והן של ועדת הערר, ניתנו שלא בסמכות, ועל כן דינן היה להתבטל.
השופטים קבעו כי אחת מברירות המחדל לקביעת שיעור הנכות לעניין הזכאות לפטור ממס הייתה קביעת אחוזי נכות לפי חוק הביטוח הלאומי. יתרה מכך, לפי סעיף 9(5)(א)(ב) לפקודת מס הכנסה, רק כאשר לאדם לא נקבע אחוז הנכות לפי אחד מהחוקים המסמיכים, היה ניתן לקבוע את אחוז נכותו לפי וועדה רפואית לענייני מס הכנסה. מכיוון שכך, משום שבעניינו של העותר ניתנה החלטה קודמת על ידי וועדה של המוסד לביטוח לאומי, לא היה ניתן לזמן ועדה נוספת אשר תקבע את אחוז נכותו.
בנוסף, השופטים ציינו כי ככלל, הזכאות לקבלת דמי פגיעה, כשלעצמה, לא מקימה את הזכאות לפטור ממס. הסיבה לכך הייתה כי הפטור ממס הכנסה נועד להינתן רק למי שלקה בפגיעה גופנית קשה. אף על פי כן, השופטים קבעו כי בנסיבות המקרה לא ניתן היה להימנע מקביעה לפיה העותר סבל מנכות של 100% מיום פציעתו ועד ליום ה-9.7.2001, על כל שהשתמע מכך לעניין הפטור ממס.
לסיכום, בית הדין הגבוה לצדק קיבל את העתירה ופסק כי היה לראות את העותר כמי שזכאי לפטור ממס עקב אחוזי הנכות מהם סבל.
